צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

זו אני, מייפל. נסיבות שאינן בשליטתי הפכו אותי למייפל1. אבל זו עדיין אני.
אני
לפני 13 שנים. 11 באוגוסט 2010 בשעה 11:18

אחרי שהייתי במשך חודש בארץ אחרת, חזרתי לארץ החמה הזאת ושוב משהו מושך אותי לכאן.
הקשר שהיה לי הסתיים. וטוב שהסתיים.
לכאן אני נכנסת בתערובת של אימה ותשוקה.
רוב הזמן אני מרגישה שאני פשוט יותר מדי עבור כל אחד. שאני עולה על גדותיי.
וכשפתאום מישהו מצליח לעורר את הצייתנות הנכספת שלי אני מתמלאת בהתרגשות.
אני מכירה את הצייתנות הזאת ואוהבת אותה אבל גם חוששת ממנה.
מכירה וגם לא מכירה.
פוחדת שינצלו אותה. אותי. למרות שתמיד נדמה לי שכבר למדתי לזהות את אלה שיש בהם פוטנציאל רע.
רק שלעתים נדמה לי שלא למדתי כלום.

A v​(שולט) - בשפת הרחוב...זה נקרא " תפסנות " ואלה שהיא קיימת בהם

בדרך כלל החיים בועטים בהם.
לפני 13 שנים
as - את כבר לא ילדה;תפעילי את חושיך המחודדים.
לפני 13 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - כל כך מתחברת למה שכתבת... גם אני משתדלת ללמוד, זה לא תמיד קל או אפשרי. לפעמים אני פשוט נתפסת ברשת, נלכדת, לא מסוגלת ולא רוצה ללמוד.. כה לחיי בית הספר של החיים...
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י