הבר היה דחוס, רובו בזכרים מהזן הקולני, ישבנו על הבר, אני ערק היא קמפרי סודה ( לא אומרים איכס על אוכל)
פתאום משום מקום היא מביאה "בה לי לעשות את כול הבר, שכול מזילי הריר יטחנו אותי. כמה אתה חושב שיש פה? שאלה."
לקחתי לגימה , הסתכלתי בעין צופיה ובאדישות אמרתי, באומדן זעיר - 159. את יכולה?
"לא יודעת היא ענתה..אבל אני מה זה רוצה, אני מטפטפת מתשוקה"
איך את רואה את הסצנה שאלתי, השרמוטה לגמה לגימה ארוכה ואמרה, "הראש כולו חייב להיות מכוסה, בחזה אף אחד לא נוגע, הוא שייך רק לך. אני רוכנת על כיסא הבר, חצאית המיני מורמת והתחתון מופשל והם חודרים , ננעצים בי אחד אחד.
ועוד משהו קטן, אני לא אוהבת דחיפות, רעש ובלגן , אני מבקשת אווירת ספריה, שכולם ישמעו כול גניחה, יניקה וחדירה."
ומה אני אמור לעשות שאלתי, הבחורה חייכה ואמרה, "תכניס לי בבקשה את האגודל שלך לפה, אני אוהבת למצוץ אצבע כשטוחנים אותי, זה מאוד מרגיע."
טיפי שואל, האגודל שלי כנגד כול הבר?
לפני 13 שנים. 29 בספטמבר 2011 בשעה 9:18
