לפני 13 שנים. 29 במרץ 2011 בשעה 15:10
http://i1023.photobucket.com/albums/af360/kadaverisdead/haklom.jpg
http://i1023.photobucket.com/albums/af360/kadaverisdead/haklom.jpg
שיעור אנושי במיזנטרופיה
all rights reserved unless otherwise stated ©http://i1023.photobucket.com/albums/af360/kadaverisdead/haklom.jpg
לפני 14 שנים. 9 בנובמבר 2010 בשעה 22:52
סבא שלי במיטה וצינורות ממנו יוצאים
בחדר מכשיר אחד שעושה ביפ
אחד שעושה בלופ
ועוד כמה אחרים
החדר קפוא מידי והקירות מידי לבנים
בשלט כניסה רשום בעברית בית חולים
אחות עקומה וד"ר צנום מגעים
להחליף שקית צואה ולמלא באחרת סמים
סבא גונח נופח את נשמתו ברטט פנים
סבא אחר מחליפו במיטה
החיים ממשכים
---
לא הגעתי לאזכרה השנה.
אני זוכר אותך גם מפה.
לפני 14 שנים. 3 בנובמבר 2010 בשעה 22:27
כבר שבוע שאני לא גומר
והאוויר סביבי מסריח
מתשוקה כבר לא בוער
עסוק בלהריח
את הסתיו הבינוני
לעוס בטעם של שטיח
בלב ברירה אני נושם
אוויר ביבים מסריח
ועוד ישבן אני תופר
עוצר חודר ומהרהר
אם הכל סביבי מסריח
ודאי משהו זה אומר
לפני 14 שנים. 5 באוגוסט 2010 בשעה 9:04
פעם היה והיום אין
עכשיו לא אבל אז כן
היה מלא והתרוקן
נישאר צינור עקר מסכן
והיום הוא כבר זקן
ומזמן לא מתלונן
בקושי שתן הוא נותן
מוצץ אצבע וישן
בעיין עצלה למעלה התבונן
במי שעזר לו אז להסתנן
לכל חור שמסתמן
והיום בקושי לאונן
לפני 14 שנים. 18 ביולי 2010 בשעה 17:46
לנורית כאב בטן
וכך גם ליאקי
לה סרטן במעי הגס
לו סתם קקי
עכשיו שנורית עומדת למות
דווקא ליאקי יש עצירות
לפני 14 שנים. 25 ביוני 2010 בשעה 5:21
I remember this night
when my eyes were so red
and I was not dead
לפני 14 שנים. 17 ביוני 2010 בשעה 11:33
בעודי מחרבן, מבטי למטה נסוק
אז הכל יחסי, כך זה נראה מרחוק
כמה עבות הן רגליי, מאגן ועד שוק
ומביצים עד כיפה, כמה עלוב הוא השמוק
לפני 14 שנים. 4 ביוני 2010 בשעה 21:03
הוא התעורר לחדר בהיר מידי.
מובן שטרח מבעוד מועד לדאוג שהתריסים יהיו מוגפים, אבל כמתוך רצון לעצבן, מבעד לחריצים, הצליחו מספר קרני שמש עקשניות להסתנן פנימה.
כזרועות נוזליות של סרטן בוהק מרחו לו את הפרצוף באור מלוכלך של בוקר.
מהסוג שלא ניתן לנער על ידי סיבוב הראש ב90 מעלות.
ענני החמרמורת לא היו קרובים להתפזר בקרוב, להפך.
הם נערמו זה על גבי זה כחומת לבנים חולה ומטושטשת.
הניסיון להתיישב גרר אחריו תגובת שרשרת הרסנית.
הכפתור האדום נלחץ וכל הסופרנובות בראשו התפוצצו בו זמנית.
זה התחיל מברק כחול שבלע לרגע את העולם רק כדי להקיא אותו חזרה לעולם אחר. עולם מסתובב של כאב.
אחר כך הופיע הרעם. פועם. צורח.
זעקות אימים עלו מהחלק האחורי של ראשו, צוברים הד בחללה של גולגולת מתכווצת.
בחדר מקלט צדדי אצלו במוח גילה חדר עינויים בו נעשים ניסוים "שלא בדיוק לתועלת המין האנושי" בעזרת סכיני גילוח ומסורים חלודים.
הניסיון השני להתיישר נחל כבר יותר הצלחה.
הוא עשה את זה לאט ובזהירות, בתנועות מדויקות ומחושבות.
כרקדנית בלט שטוחה שמרוכזת בלהתרכז, רק עם החינניות של דוב גריזלי.
בחצי מבט אחורה הוא יכל בערך להבחין בשני חצאי ירח עשויים מדמעות ספוגות וסקי שקישטו את צד שמאל של הכרית שלו.
אבל זה לא היה הזמן להבחין בדברים.
כל העולם שלו התפצל לארבעה זוויות ראייה, כל אחת מהן נעה על ציר מעגלי משלה ומושכת פוקוס לכיוון שלה.
נאבקות ביניהן על מיקוד ושליטה. משתוללות ומרצדות.
הוא ישב על מיטה שפעם היה עליה סדין. בימים של חיים אחרים.
משהו דקר אותו ברגל מתחת לשמיכה. הוא שלח יד רועדת ומגששת בחיפוש אחר המטרד.
הממצאים העלו שמדובר ברבע בקבוק של ג'ק דניאלס.
הוא לא רצה לשתות.
המוח שלו אמר "לא" אבל הלב שלו אמר "לא”.
הוא לא רצה לשתות.
הוא החליט את זה בדיוק שפתח את פקק הבקבוק-
משם זה כבר המשיך להידרדר לבד...
לפני 14 שנים. 26 במאי 2010 בשעה 17:40
לפני שבעלת, חייכת חיוך לבן מידי
החזקת עוד רגע בפה, ודי
במעט רוק, על מיליון ילדים פוטנציאלים הורדת את המים
שלעולם לא יגידו "אבא" או "אמא" או "שלום דוד אפריים"
לפני 14 שנים. 15 במאי 2010 בשעה 21:00
לך לח
ולי לא כל כך
לצד ישבנך מונח הגבר שלך
במקום שהיה אז שלי, כעת הוא נח
כי פעם היית שלי – והיום שלו
פעם שלי – והיום לא
וסבתא אומרת "קח"
"לפחות תאכל קצת מרק זך"