שיעור אנושי במיזנטרופיה

היא לא מאמינה שאני לא רוצה לזיין אותה.
מבט סימן שאלה של עגל מרוח על פניה.
של קוסם ששולף ארנב מת מהכובע-
המום, מופתע ומתנצל.

היא לא מבינה שעל כל ההיסטוריה 'הלא כל כך מפוארת' שלי,
מספיק בחורות קיפצו לי מתחת לבטן.
מיכל החוויות האלה אינו מלא, אבל אין לי צורך לדחוק עוד אחת לשם בכוח.
סתמית.

היא מנפנפת מול פניי בכוס שלה.
שאראה, שאריח.
טרי ונוטף עסיס.
חלק כמו תחת של תינוק (מינוס הצואה הירקרקה הרכה – אני מניח).
ורוד ומקסים.

ואם אבדוק בחזית מכנסי בוודאי אראה מגמת עלייה,
דוחקת את תחתוניי מעלה בגיחוך.
היא וודאי ראתה מספר "מגמות " מסוג זה.
בהחלט.

בכעס, בין שיניה, היא מתייגת אותי כנזיר.
-אני כל כך הנגטיב של נזיר...
ואם הייתה לי פראררי הייתי מוכר אותה רק בשביל לקנות דירה.
וסמים. קלים.


אם אגיד שאין לה מה להציע לי מלבד 'החלפת מיצים' – אשקר.
אבל אין לה דבר שהייתי באמת רוצה. שהייתי משקיע בו. צולל לתוכו.

אני רוצה כל כך יותר.
וכמו המהמרים מווגאס שלרוב חוזרים הביתה מרוששים-
זה קצת הכל או כלום.

אז שיהיה כלום.