הרי זה ברור שיחשבו שאני לא בסדר ואף אחד לא מבין מה קרה. אני מקווה שאני לא המוצפת היחידה בשאלות ואני מקווה שמטרידים אותך בעניין אבל אני כבר יכולה לנחש מה אתה עונה להם ואולי אתה מעדיף לפתור את הכל במשפט אחד "צנוע" למען יראו וייראו.
למה אני נכנסת לזה בכלל, אינני יודעת. זה לא מטריד אותי יום וליל אבל אולי החסך הזה פתאום מרים את ראשו המכוער ואני צריכה להתעמת ולא בא לי. זה לא שהצעות חסרות חלקם אפילו מחבריך לכאורה.אבל אני במנוחה. אני מרגישה שאני מותשת ואין לי כח להיכנס למעגל הקסמים הזה שוב למרות הצורך הנפשי והפיזי שזועק בי.
אני כבר ציפיתי שתחזור אליה שאני אשמע את זה בשלטי חוצות ובראשי בניינים. כי הנה חזרת אליה הרי זה מה שהיא וכולם היו רוצים.
ואתה? אתה לא יודע להילחם על עצמך מה שאתה רוצה ואוהב. אבל אתה בהחלט אוהב לצאת בהצהרות כאלה.
אני לא אומרת שאני חושבת שהקשר שלנו היה אמור להצליח או נועד להיות. כשאני מורידה את הסרטים הצבעוניים היפים אני רואה את האמת והיא הייתה עכורה. ציפיתי ממך לכנות ולמצוא דרך יותר הולמת לסיים את הטרגדיה לכאורה. אני עדיין כותבת מילים ואולי אוכל להיפטר מהמחשבות ומהתמונות אם הייתי אומרת לך אותן ישירות אבל גם הדבר מוטל בספק.
יש לי כל כך הרבה מה להגיד ולכתוב וכל כך מעט זמן. אני יודעת שזה יצוף בחזרה אז אני נושמת עמוק וקדימה.
הייתה לי שיחה עם חבר והוא שאל אותי שאלה פשוטה: את בחורה חכמה ויפה וסקסית, איך את לא מצליחה למצוא חבר?
אני לא יודעת לענות על השאלה. לאחרונה הקשרים שלי היו קצרים ולא מועילים ואותם גברים התגלו כלא בטוחים בעצמם ולא יודעים מה הם רוצים מהחיים שלהם. אלו שטענו שכן למרבה הפלא או אולי שלא, איכזבו ברמות קשות.
זהו סוגרת את החלון ודורשת בחזרה את לבי וזה הזמן לפרוש כנפיים ועדיין זה לא קל כי יש את המחשבות והכעס אבל אני יודעת שאני אצליח להתגבר. אולי כי אני רגילה ואולי כי אני מבינה שהפעם זאת לא הייתי אני. למרות שחלפה במוחי לא פעם המחשבה איפה אני הצבתי את עצמי במערכת יחסים כדי להבין ולתקן בהמשך. אבל מאסתי בכך.
כל כך הרבה ואני רק רוצה למחוק ולהמשיך הלאה קצת כמו בסרט "שמש נצחית בראש צלול". ככה פשוט. לא אדע מי אתה יותר.
לעיתים אני רואה את עצמי כתמימה שנסחפת אך לא מהסוג ה"לא חושב" אלא דווקא מזה שחושב יותר מדי. תמיד האמנתי ב"אחד". בטח כולם יודעים מה זה אומר וזה חלום רטוב לאנשים רבים. האמנתי שיש אהבה אחת אמיתית וכשזה בא אז יודעים שזה זה. איך יודעים? אף פעם לא הבנתי. בימינו יש כל כך הרבה תחליפים ואם אין אהבה אחת אז תבוא אחרת. לא נורא.אבל יש את ה"זוכים" באהבה הזאת. למי מגיעה האהבה האחת הזאת? מי זוכה לאושר המדהים הזה? רק אחרים. ואני? אני סתם ברווזון מכוער נטול אהבה.
לפני 14 שנים. 29 ביוני 2010 בשעה 20:01
