אני לא אוהבת שהתוכניות משתבשות אבל אין מה לעשות זו הדרך כרגע ובה אני אצעד בצורה בטוחה. זה גם מקל מבחינה כלשהי כיוון שאני לא יכולה לאפשר לכל התוכניות להתקיים בבת אחת. מהרבה סיבות שכרגע אשמור אותן לעצמי.
יש לי הרבה מחשבות בזמן האחרון עלי ועל אחרים, על העבר ועל העתיד ואיך אני יכולה לשפר את עצמי.
אני יודעת שהם עסוקים ואני לא מוצאת זמן לחלוק איתם אבל דווקא כשאנחנו מגיעים לשיחה חשובה פתאום משהו קורה או שאין זמן או שהם שכחו או שהם לא שם. זה לא תמיד היה ככה. אני לא מאשימה אותם חס ושלום אבל לפעמים אני מרגישה שמתוך כל זה יש רק אחדים שאני יכולה לחלוק איתם את זה. מלבד כמה כאלה שאני מצטערת שעשיתי כן וגם מתוך בלבול רגעי ולא החלטה שלמה.
יכול להיות שזה שוב עניין של תקופות כמו שהלשעבר אמר לי במסיבה. זה לא מסלול ישר. אולי זה לא משהו שאני מצליחה להביא לעצמי וזה די מוזר כי אני מכירה את עצמי שנים בתור החלטית ועקשנית ומצד שני אולי זה מה שהפיל אותי. יש לי בעיה שכשאני אוהבת אני טוטאלית.
אני לא אוהבת את זה בעצמי. לפעמים על גבול האובססיה אבל לרוב היא בראש אז אין פגיעה של ממש,לפחות לא באחרים. בעבר היא התבטאה בעיקר ברצון להיות בקשר כל הזמן כל היום. עכשיו אני רק רוצה שיניחו לי. בשביל מה יש את העולם הוירטואלי שהתפתח כל כך במשך בשנים. אבל אף פעם זה לא היווה תחליף לקשר אנושי בשום מובן. אני אוהבת מגע, אני אוהבת קול . אני אוהבת להרגיש, יותר מדי לפעמים. לפעמים זה אכן יותר מדי בשבילי. לא משהו שיהיה קל להסביר לסביבה שלי בשום מובן. דוגמה מובהקת לזה היא שכשאני הולכת למסיבה אני אוהבת לרקוד לבד. אני אוהבת לרקוד בכלל. אבל קשה לי כשנצמדים אלי מדי גם אם זה אחד מהאנשים שאני הכי אוהבת, בן/בת זוג. אני פשוט לא מסוגלת. מרגישה כאילו פולשים למרחב הפרטי שלי ואני מסתגרת. במקומות אחרים למשל במיטה אני אוהבת הרבה מגע נעים אבל גם כואב, בכל זאת אני מחשיבה את עצמי כנשלטת. אבל גם במיטה אני מרגישה לפעמים שאחרי הסשן/אקט אני צריכה את המרחב שלי. אם אני גומרת אז במיוחד.
פה למשל אני יכולה להזדהות עם גברים רבים שאמרו לי שאחרי שהם גומרים הם צריכים כמה דקות כדי להירגע. כך גם אני. לא לגעת, לא ללטף. אני צריכה מרחק נשימה. אבל איך אני מסבירה את זה מבלי לפגוע באדם שאני אוהבת.
אני משתדלת להגיד ולשתף לגבי מה שאני מרגישה ועדיין זה לא תמיד קל לי ללכת להגיד לחברים כי הכנות יתר שלי לעיתים פוגעת ומצד שני קשה לי להסתיר את האמת לזמן ארוך גג כמה שעות ספורות אלא אם בחרתי להציג את זה בצורות אחרות כגון התעלמות שמבחינתי זה אומר שאני לא מכבדת את האדם בכלל, אפילו לא כדי לנהל שיחת חולין.
לפני שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה הוא היה אמור להיות על משהו אחר אבל אני חושבת שהנושא כל כך מצוץ שאניח לו להיות. ואמשיך.
לפני 14 שנים. 27 ביולי 2010 בשעה 20:36