היו לי כמה לאחרונה שהפיחו בי השראה לכתוב ולהוציא את מה שאני מרגישה לא שזה אי פעם הפריע לי אבל כבר הרבה זמן שלא הרשיתי לעצמי להיפתח בצורה כזאת ועוד עם אדם שאני בקושי מכירה. הגעתי למסקנה שהבחורים שאני בוחרת כבני זוג שלי הם לרוב משני סוגים: יצירתיים או אנשי ההייטק. אני אימנע מלהגיד גיקים למרות שזה יתאר אותם לא רע. יש לי הערכה כלפי אותם אנשים כיוון שהם מסוגלים לעשות את מה שאני יכולה ולא רוצה כי אני יודעת שזה לא יועיל לי אבל הם נהנים מזה והם בקידמת הטכנולוגיה ומחפשים להתפתח אבל עלולים להיות שקועים במסך זמן ממשוך ולאבד עניין בקשר אנושי. היצירתיים הם אנשים שכל עולמם הוא היצירה והאמנות בכל יופייה. הם מתפרסים החל מהציירים והצלמים וכלה במוזיקאים ואפילו הבשלנים למיניהם(זו גם אמנות). האנשים האלה חיים וגדלים על תדר אנרגטי של יצירה ורגש. אני מחוברת לזה בעצמי ואני יכולה לחוש הזדהות עמוקה וחיבור לאותם אנשים וגם עשויה להתאהב די מהר. תמיד יש יוצאים מן הכלל אבל לא אגע בזה.
היא מזכירה לי כמה אני אוהבת אותה וכמה אהבתי אותה באמת. אני לא רוצה לחזור למקום החשוך והאפל ההוא שלקח לי כשנה לצאת ממנו. אני המשכתי ואני צריכה להמשיך מתוך הבנה שאני צריכה לצמוח ולהעריך ולא לנבול כמו שקרה לי בעבר. הרגשות עולים שוב ואני לא יודעת איך להתמודד. אני פשוט רוצה אותה,זה נורא כל כך? מצד אחר הכרויות חדשות וטריות מביאות אותי לחשוב שאולי זה המקום שלי עכשיו ומרחוק אני רואה את הצל שלה עומדת ומסתכלת עלי ואני בוהה בה בלי מילה. נזכרתי בבחורה הראשונה שאני זוכרת שהייתי מאוהבת בה. הכחשתי, זה די ברור, אולי אפילו לא ידעתי. אבל יש כאלו שידעו בשבילי, אני זוכרת. היא הייתה איתי בכיתה. כיתה ד'. היא הייתה די חדשה בבית הספר וגם אני. אני לא זוכרת איך ההכרות בינינו התחילה אבל היא הייתה גרה בבלוק לידי. היינו מבלות הרבה בבית שלי ובבית שלה. היינו מדברות על דברים. היא הייתה מציירת לי ציורים. היינו מדברות על בנים ועושות צמות. הייתי מחכה כל רגע פנוי כדי לבלות איתה והרגשתי חוסר ביטחון כשהרגשתי שאין לה עניין דומה בי. היא הייתה ועד היום אחת הנשים היפות שהכרתי. כיום אנחנו לא בקשר והיא כבר נשואה+.
והייתה פעם אחת. אני לא זוכרת בת כמה הייתי. נראה לי שהייתי בכיתה ו'. היינו אצלי בבית ובחדר. זה היה אחרי בית ספר אם אני לא טועה, לא היה אף אחד בחדר. נכנסנו וסגרנו את הדלת. אז היא שאלה אותי אם אני יודעת מה זה לאונן. שמעתי על זה בזמנו ולא ידעתי מה זה אומר.היא הבטיחה שתסביר ותראה. היא התקרבה לכיוון השפיץ של המיטה שלי (לא הורידה את התחתונים יש לציין) והתחככה בשפיץ של המיטה בקצב מסויים. באותו רגע אני זוכרת שחשבתי שהיא משוגעת אבל היא הציעה לי לנסות גם וניסיתי וזה הרגיש די נחמד אבל מוזר ועוד לידה! אחרי זה הפסקנו ולא דיברנו על זה שוב מעולם. אולי היא הדחיקה. אני לא באמת יודעת. אני זוכרת שבחטיבת הביניים בערך התפצלנו כשהיא הכירה חברות חדשות וזנחה אותי ומסיבה כלשהי לא רצתה קשר איתי. הנחתי לזה להיות וכשהיינו נפגשות היינו אומרות שלום וממשיכות. הייתי תמיד מסתכלת בה בהערצה מסויימת. אהבתי אותה מאוד ורציתי שתהיה קרובה אלי, קינאתי כשהיא הייתה הולכת לחברות אחרות. היא הייתה יפה כזאת וכולם רצו להיות היא ואיתה. במקום כלשהו גם אני רציתי להיות היא ואולי זה מה שבאמת הרגשתי ואולי אולי זאת הייתה אהבה.
לפני 14 שנים. 30 ביולי 2010 בשעה 23:52