אני חושבת שאותו בחור גם התייאש ואני מתחילה להרגיש שאני באותה סירה, מתוך חוויות ושיחות עם קרובים. לא הרגשה של חסר סיכוי כמו ההרגשה של חוסר שייכות למקום הזה ואולי זה כמו תמיד עניין של תקופה שבאה והולכת. איבדתי כל כך הרבה ונמאס לי להילחם ולאבד כל פעם מחדש. אני רוצה להיות מאוזנת ושמחה ואני רוצה את היכולת לאהוב מחדש ולהיות נאהבת ולא מאוהבת בהרגשה או באהבה. יש אחד שלא ציפיתי אבל מתחיל לגרום לי להרגיש קצת אחרת, קירבה. אני לא יודעת אם זה בגלל שאני מתחילה לאט לאט להשיל את המחסומים או שזה הרצון העז שבאינטימיות כזאת, שכרגע אין לי וכל כך משוועת אליה. עכשיו אני לא יודעת כבר לאן אני צועדת. מה אני רוצה. אולי קשה לי כל כך בגלל שאני לא מצליחה למקד את המטרות והרצונות שלי ואולי זה בגלל שאין לי באמת מישהו שאני יכולה לדמיין מחבק אותי בלילה ומזיין אותי חזק כשאני רוצה. משהו בו עדיין מוצא חן בעיניי ואני לא בטוחה שהוא בכלל פנוי רגשית או מה הוא רוצה ממני. אני בכלל רוצה לנסות?
יש לי כל כך הרבה כרגע בחיי שאני לא צריכה אז אולי הפעם אניח לדברים לפחות לתקופת החגים ואנוח באמת. בלי סקס, היא אמרה. זה הצחיק אותי, אני יודעת בתוך תוכי שגם אם אשאף להתנזרות אני פשוט אתענה , הגוף והנפש יתייסרו.אני לא מגזימה. אני צריכה, אני בוערת ואני לא יודעת איך לכבות את השריפה. ועכשיו בחודש הסליחות גם כשאני לא בטוחה, אני צריכה ללמוד לקבל את הדברים. ללמוד לסלוח ולהתחיל מחדש. שנה טובה.
לפני 14 שנים. 4 בספטמבר 2010 בשעה 22:15
