עבר זמן רב מאז שכתבתי כאן. זה לא שלא היה לי מה לכתוב, העדפתי פשוט לחוות. עברתי לא מעט בזמן הזה. עברתי מספר נסיונות למערכות יחסים שלא צלחו ואחד אובססיבי במיוחד לתקופה שהתקשה להבין שאני כבר לא שלו או מסיבה אחרת שלא מעניינת אותי במיוחד. אני לא נוטרת טינה, אבל אני גם לא אצבע את עצמי בצבעים יפים ואגיד שזה בסדר מבחינתי לנהוג כך. מבחינתי הסיפור הזה נגמר עד שנאלצתי לצערי הרב לפתוח אותו עם אנשים שהיו קרובים אלי ולא מבחירה שלי. כך איבדתי מישהי שהייתה חברה קרובה. למרבה הפלא, אני לא עצובה. חשבתי שאהיה מופתעת אבל אני גם לא זה.אני פשוט שמחה לדעת ולא העמדת פנים שחוקה.
צריך להמשיך וכך אני ממשיכה. בחיפושיי מצאתי לי אדם שאני אוהבת ומכבדת שישלוט בי אך הוא מאס בזה אחרי זמן קצר מדי מחוסר זמן ואולי גם חשק לצערי הרב, כי נהניתי. הבחור מהפוסט הקודם מצא לו מישהי אחרת לעשות עליה את כל מה שקיוויתי שיעשה עלי ומדי פעם נראה שהוא במכוון או שלא מציין את זה בכל פעם שאני בסביבה. מה הוא באמת כל כך לא מודע? כנראה שלא אבל מי אני שאשפוט שיש כל כך הרבה מצבים שידעתי את התשובה ונמנעתי ממנה.אני משתנה לטובה ומתחזקת. כבר לא באותו מקום.
קצת מתסכל שאני לא מצליחה למצוא כבר זמן רב את מה שאני רוצה ואני לא מבקשת הרבה. אני צריכה את התשומת לב הזאת, לא מסוגלת כשקרירים אלי, ואני צריכה אהבה וכאב ושיספגו את כל מה שאני לטוב ולרע ולא נראה שיש מישהו שעומד בזה. אולי הבעיה היא בי? אני קשה. אני רגישה ואני עקשנית. אבל אני רוצה שיאהבו אותי, אני רוצה לאהוב ולהתמסר ולתת את כל כולי בביטחון ואמון מלא. למה אני לא מצליחה למצוא מישהו שיכיל אותי, את כולי. זה כל כך בלתי אפשרי למצוא את זה?
לפני 14 שנים. 3 בספטמבר 2010 בשעה 12:20
