לפעמים אני לא מצליחה להבין בעצמי איך אני מצליחה להכניס אותי למצבים שאני נמצאת בהם, הרי את רובם לא יצרתי מראש ואין לי כוונה ולו הקטנה ביותר להיות בהם. אבל מישהו דוחף אותי בכוח להיות שם, להרגיש לא בנוח, להתעצבן רק כדי להרוות את הצימאון שלו להתנהג כמו תינוק. נמאס לי אבל אני אמשיך ואסתום עד שיגיע היום שבו כבר יימאס לי מלסתום ודברים ייעשו בדרך שאני רוצה ואז אולי אהיה שקטה יותר ובינתיים אני אבלע את הרוק בשקט ואחכה להתפוצץ. כן, אני יודעת שזה לא בריא אבל אני כרגע לא רואה מצב אחר. מכריחים אותי בכוח להיות שותפה למשהו שלא היתה לי כוונה אליו מלכתחילה.
רציתי אותו ולא חשבתי שהוא ילך מהר כל כך אולי רק אני חשבתי שזה זרם טוב, לא? בכל מקרה אחרי כל הדיבורים והעניינים נפרדנו לשלום בדרך מוזרה קצת והייתה לי פנטזיה פתאום שהוא יקח אותי לכיוון הכורסה ויכריח אותי לעלות עליה עם הברכיים יקשור את הידיים והעיניים ויתחיל לגעת בי ולהספינק ולהצליף ואז הוא ימשוך את השיער אחורה ויתקרב לכיוון הצוואר ואז ימשוך חזק יותר וירפרף בשפתיו על שלי.
ובסוף... זה סוף. מה שאני מוכרחה להודות שכבר הרבה זמן לא הרגשתי ככה כלפי גבר והייתי צריכה את זה לפחות ברמת ההרגשה. חבל קצת שזה לא הדדי אבל אני לא חוששת.
אני מקווה שמחר אוכל לדבר איתה קצת אני צריכה קצת אוזן קשבת כי יש לי כמה דברים ואני יודעת שהיא תוכל להיות שם ולעזור ויש לה המון דברים משלה , אולי יהיה לה זמן כמה דקות. סתם רציתי להגיד לה שאני אוהבת אותה.
לפני 14 שנים. 8 באוגוסט 2010 בשעה 23:19