אני כבר זמן מה לא בזוגיות, סולו יום וליל. זה מקל מהבחינה שאין לי צורך לחשוב בשביל שניים. אני חושבת ומרוכזת בעצמי וברצונות שלי. אני לא תלויה רגשית באף אחד ואני גם לא רואה פוטנציאל באופק. מצד אחד זה מרגיע כי יש לי כל כך הרבה דברים על הראש ואני מענגת את עצמי בזמן שנוח לי, בצורה שטוב לי. מצד אחר זה קצת בודד לי ואני צריכה את הליטוף והספנק ולהרגיש אותו בכל הוויה בתוכי.
למרות זאת אני מרגישה בטוחה עם הלבד שלי כרגע ואני לא מפחדת להיות ביחד, גם לזה יגיע הזמן. כרגע אני מחליטה לצבור את הכוח והאנרגיות לעצמי לפתח, להכיר ולהתבונן בעצמי, לאהוב ולקבל.
לסלוח, לסלוח לעצמי ולאחרים זה לא פחות חשוב בעיניי ועכשיו לקראת כיפור אני לא פונה לבקשת סליחה מהאנשים שאני חושבת שפגעתי בהם כי מבחינתי זה לא ישנה דבר, המעשה והשלכותיו כבר נעשו, אני גם לא רואה בכך צורך לצום כדי להתענות ולכפר על מעשיי. אם מעשיי נעשו בצורה מכוונת הרי שידעתי את כוונתם והנחתי מה היו ההשלכות גם אם לא תמיד היו צפויות ואם לא נעשו בצורה מכוונת, הרי שהכוונה הייתה תמימה ולא מעשה זדון. אני סולחת לעצמי על טעויותיי ולמדה מהם וכך גם לחבריי ולשאר האנשים שפגעתי בהם לאורך השנה האחרונה. אם ימצאו בליבם לסלוח לי, הם עושים זאת עבור עצמם ומבחירה שלמה שלהם ואם לא, התפילה שלי לא תשנה את דעתם או את שארע שם. אני מאמינה ברצון חופשי של אדם אין אני מכריחה אדם להיות בחיים שלי אם הוא לא מעוניין בכך וגם אני עושה את הבחירות שלי לגבי מקומם של אנשים בחיי, איני כועסת או מטילה אחריות אבל במידה ואדם לא טוב לי בחיי אני משלחת אותו לדרכו ואין לי שנאה כלפיו אני חושבת שאין לו מקום בחיי וזה לא יועיל לו או לי. אני מכבדת אמונות של אחרים ואני מצפה שיכבדו אותי ולכן אני גם מאחלת למאמינים ומי שצם, גמר חתימה טובה וצום מועיל.
לפני 14 שנים. 15 בספטמבר 2010 בשעה 14:14
