ואתם שם .
מעבר להרי החושך אשר ממוקמים במדויק במקום בו עובר הגבול בין הזכות לחיות והזכות למות. מוארים בהדרכם האלמוותי , האין סופי.
אתם שם , יושבים ומחייכים במרפסת תל אביבית לצד עשבי תיבול ירוקים ואנדרטה הזויה לזכר בוגנבליה אדומה, ואם אני אשב אתכם - אנחנו נשב, ונהיה תמונה של חיים
ססגונים שאכן מתרחשים. אתם תשתו תה ותכרסמו עוגיות חמאה , תשוחחו בלהט נטול גינונים על כל הנושאים שעולם המבוגרים כיסה מפנינו כילדים , על סטיות ופשע
אהבה ואלוהים, כי גם אני כמוכם - נשוחח.
עיני המוזרות ינוחו עליכם וירוויחו את כל היופי האמיץ הזה - אוהב אתכם , אוהב אתכם כל כך כמו שאני באמת כמו שהייתי לפני שהתקלקלתי, אחכך את הלחי שלי בשלכם
ולבטח אבכה ברגעים שנמצא נחומים ונתחזק .
בזמן שאתה תביט לעברי או לא , תדבר גם אלי בקול רגוע שממיס כל רע ותסביר שהכל אפשרי את בצבעוניותך הלוהבת תחייכי גם בשבילי בשם האהבה והוא יצחק גם
איתי לתמיד את צחוק שמחת החיים שבועטת בתוכו , ואני ? -
אני אהיה כולכם.
(אני בדלת - תפתחו לי ?)
