26.01, יום ההולדת שלי.
התחיל "מעולה", בעבודה.
הגעתי הביתה,
בלונים, ברכות, נשיקות ,הודעות, שוקולדים, חיבוקים.
בערב, מסעדה עם המשפחה.
נשיקות, מתנות, חיבוקים, המון אהבה.
יומיים למחרת, תכנון מסיבה.
חברים הכי קרובים.
אנשים שאוהבים ואני אוהבת המון בחזרה
טלפונים. הודעות ווידוא הגעה.
הגיע הערב.
בבית שלי, התחילו להתכנס
פיצוץ של אלכוהול, פיצוץ של מוזיקה
הופעה ברקע.
מתנות, פלאשים, חיבוקים, אהה, והזכרתי גם אלכוהול?!
בהתחלה היה עונג, באמת.
האנשים שאני הכי אוהבת והכי בוטחת בהם
או שלפחות עד אותו יום חשבתי שניתן לבטוח 😜
הבנתי ששתיתי הרבה יותר מדי
נפלתי על השטיח ומאותו הרגע, אני אנסה להעביר לכם את החוויה שלי למה אני זוכרת:
שטיח
מדרגות
דיבורים
לחשושים
המון זוגות רגליים
מוזיקה שלפתע נשמעה חלשה
שירותים
קיא
מים
ברז
מיטה
שינה.
יום למחרת:
חברה הכי טובה שלי לא מדברת איתי
כל שאר החבר'ה מהמסיבה כועסים
יומיים לאחר מכן:
הבנתי מה קרה בזמן שאני הייתי שיכורה מתה ולא זכרתי כלום.
לא באמת רציתי להבין, אבל כשבסוף הבנתי עד כמה זה היה חמור, הייתי צריכה לפעול.
פעלתי.
הסרתי את אחד מידידיי הקרובים ביותר מחיי.
הייתי חייבת.
אני לא ארשום עד כמה נפגעתי כי זה מתבכיין מדי ופחות מדי אני.
אבל למדתי.
למדתי מיהם הקרובים אלי ביותר ומי לא.
התחזקתי.
המחסומים יהיו יותר גבוהים ויותר חזקים מעתה.
אני לא רוצה, אבל אין לי ברירה.
מעכשיו?
במקום להאשים לכעוס ולהיפגע.
זה רק אני.
המשוואה של עצמי.
אני- ל ב ד
תודה.
תודה על חוויה שלימדה אותי וחיזקה אותי
תודה לחברות ולחברים המדהימים שלי שכל כך אוהבים אותי.
תודה לכם על החיבוקים מהכתיבה שלי בבלוג.
אוהבת!
ויש לזכור- מה שלא הורג אותך, מחשל אותך!
לפני 15 שנים. יום שבת, 5 בפברואר 2011 בשעה 14:09