חויה מתקנת...

זה היה צפוי.
חזרנו לקשר.
כמה חודש' התכתבויות,
כמה חודש' טלפונים.
בינתיים אין מגע פיזי.
מדברים, צוחקים, כמעט ולא נפגשים.

אתה תפוס.
שנתפסת על ידה אמרתי לך שאם היית פנוי, הייתי יוצאת איתך.
והייתי עושה הרבה יותר
ואילו חלומות שהתחלתי לחלום...
זה התחיל בליטוף...
סה"כ ליטוף..
משם...קשירות, נשיכות, הצלפות שיהפכו את עורך לסמוק לא כהרגלו.
מה הייתי עושה רק בשביל לקשור אותך לכיסא!
הייתי מגרה אותך כמה שעות טובות, עד שהיית מתפוצץ!
וגם אז...היית מבקש את רשותי.
רשותי לגמור.
רשותי לדבר.
רשותי לגעת.

ושוב, זה היה צפוי.
כל עוד אתה תפוס, אני לא אעשה כלום.
ואני גם לא אשב בצד.
כנראה שכך הכל היה צריך להתנהל.
אתה איתה שם.
אני כאן.
בחלומות אנחנו ביחד...
וכנראה שגם ברגש.
אני גם אוהבת, אני לא קרה.
אתה מספיק גדול להבין את המסקנות שלך.

אל תדאג יקירי.
תקבל חום,
לא עכשיו
עוד מעט...

וכשזה יגיע....נהיה בגן עדן

אני גור. גור של זאב בודד.
גור זאב בסביבה הטבעית שלו.
גור שגידלו בג'ונגל אך נזהרו עבורו כמה שאפשר
מרגישה את הטבע, אני בגיל שאני יכולה להרגיש אותו.
מריחה, שומעת, מזדקפת ומחפשת טרף.
לא. אני לא טורפת.
מרגישה שאני מכירה טוב את הסביבה שלי.
אולי טוב מדי.
אני רוצה לצאת החוצה,
להריח דברים חדשים.
לשמוע דברים חדשים.
ובעיקר- להתחיל להרגיש.

אין כבר טרף ששווה את הסיכון שלי.
למה להיפצע? בשביל מה?
בשביל אותו הטרף שאח"כ יתחלקו בו גם שאר הזאבים?
אני רוצה טרף גדול,
טרף ענק.
טרף ששווה את הזיעה שלי.
כל החושים שלי מדויקים- בפוקוס אין סופי.
יש חוש אחד שנפגם, אבל אני אחדד אותו חזרה.
לא עכשיו, שאני אצא החוצה.

אני נזהרת.
מלהתקרב, מלהיפגע
מלפצוע.

כבר מרגישה כמו אמא זאבה.
אני לא רוצה.
רוצה לעצור אבל אי אפשר.
מגיל קטן רצתי, גיששתי, חקרתי.
והיום,
המון ידע, נסיון, וכאב.
נמאס מלהתפלש בדם אחרים
ולאחר מכן לחוות את הערבוב בדמי שלי.

אני עוצרת.
זה שוב קורה.
עישונים רחבים
אוזניים מזדקרות
מבט חודר.

אני מוכנה.
עוד טרף הגיע,
מעניין אם הפעם הוא מוכן.

חוזרת, לסיבוב הבא.
שורדת
בטבע..

וואו...
באמת שדי הרבה זמן לא כתבתי..התגעגעתי...:)

אז ככה,
עברתי לתפקיד חדש שרציתי מאוד,
האמת שממש נחמד שם...
ויש אחלה נוף 😄 (ולא אותו 'נוף' שאני רגילים לראות מהחלון)

אבל אז אני נזכרת בו.
בלי שאני רוצה..
נזכרת איך הוא אכזב אותי,
נתן לי את החיזוק החלקי הזה..
כי זה מה שהוא יודע.
היה עדיף שלא תתן בכלל ימעפן.

ברגע הכי קריטי,
בשלב הקיצוני ביותר
הוא ידע לפלוט 'אני אוהב אותך'
חשבת ששכחתי אהה?
אז לא.

איזה קטע ברגע המתאים ביותר.

לפני שבוע הייתי במסיבה עם חברה,
היה נחמד אבל שונה..לא כמו פעם
היא גרה לידך.
לא יודעת מה עבר לי בראש, הייתי חייבת לעבור ליד הבית..
לראות אם הרכב שלך שם.
איזו אהבלה...לא יודעת מה חשבתי לעצמי.

אבל כל המחשבות ה'יפות' מתנגשות עם המכוערות.
והמכוערות הן שאתה אכזבת ופגעת, בלי רחמים.

אז...
מקווה שעוד כמה חודשים אתה תהיה כבר זיכרון ישן...ללא געגוע מיותר

ואז מישהי אחרת תקבל את 'פצצת החיזוק החלקי' הזה שלך..
בהצלחה.

אתה זקוק לזה קצת יותר ממני והיא, מי שלא תהיה- קצת יותר ממך...

יצאנו, שתינו אבל לא יותר מדי 😜
אני, לולה ואתה, חתיך 😄

ישבנו בבר, עישנת כמו מטורף...
אני ולולה צחקקנו לנו
היא הזכירה כמה וכמה פעמים כמה היא חולה לך על התחת..
ואתה?
הנהנת.
צחקת על זה שזה מוזר שאנחנו מכירות כ"כ הרבה שנים ולא יצא לנו לעשות דברים יותר מדי קינקיים ביחד
עניתי, שבוודאי...קצת קשה אם אין נטייה משותפת 😄
והוא?
עם חיוך מאושר.

שאלת אותי אם אני רוצה להמשיך את הלילה, כי יחסית מוקדם..
אמרתי שבכיף, זזים לאן?
ענית לי, 'אליי, גם ככה בזבוז יתר לשבת בפאב שאפשר אצלי בבית, עם מלא אלכוהול שנשאר לי מחמישי'..
זרמנו.
אני, לולה, והחתיך.

*מיותר לציין בשלב זה שהייתי בראש טוב 😄
החתיך שם מוזיקה ברקע.
לולה החליפה בגדים 'למשהו נוח יותר'
הוא הוריד נעליים, וגם אני.
אם כבר להרגיש בבית..

האלכוהול המשיך לזרום..
היא התחילה ללטף אותי, מאחורה...
איזה תזמון היה לה, שבאתי להרים את הצ'ייסר
הסתובבתי אליה:
'שובבה את, כבר שכחתי מה זה להיות בבית שלך...'
לפני שהספקתי להפנים את הסיטואציה, כבר הייתי בעיצומה
מקלחת
עירום
כוס,
ועוד כוס
ועוד כוס (כן, כוס שתייה, סוטים!)

החתיך הצטרף..
נמאס לו לצפות מהצד...

ואיך שהזזתי את ידי
שמעתי ברקע צלצול-

שעון מעורר,
יאאלה לעבודה

נעשה גם טלפון ללולה, נשתף אותה..

העיקר שקמתי עם חיוך :)

טוב,
הייתי גיבורה.
שחררתי אותך סוף כל סוף.
מהנפש...מהגוף שחררתי מזמן.

היום ניגשתי אליה,
אמרתי 'אני לא כועסת, כל אחד עושה את הבחירות שלו,
אני כבר לא במקום הזה של כעס ושמירת טינה'.
היא התחילה לבכות.
הרגעתי אותה
היא אמרה בעצב שדמעות זולגות על פניה: 'את לא יודעת כמה רציתי לדבר איתך,
אני כל כך התחברתי אליך, באמת שלא יכלתי לסבול את זה שלא דיברת איתי,
רציתי לגשת אליך אבל פחדתי, ממש חששתי, כי אני יודעת מה זה שאת מוחקת,
אני כ"כ מצטערת' וכו'..

עשיתי את שלי.
השארתי אותך מאחור.
עם שותפה אחרת.

אני כבר לא מאחלת לך דברים רעים,
כי האמת, שאתה כבר לא כזה מעניין אותי,
כי הוכחת מי אתה.

ולגביה...היא לא אשמה.
היא תבין את מה שאני הבנתי, רק שלה יקח יותר זמן
ולצערי הכוויה תשרוף יותר.

אני שלמה...
דף חדש, הגיע הזמן :)

נשמתי,
אנחנו מדברים כמעט בכל יום...
אני שומעת את כל מה שיש לך להגיד ולפרוק.
בהתחלה הגבתי, לאחר הרבה חשיבה, אבל הגבתי.
אמרת לי שזה בסדר, ושאתה לוקח לתשומת ליבך, אבל אתה לא מסכים.

עברנו המון יחדיו...
אני סוג של קיבלתי אותך לעבודה.
התקדמנו גם ביחד, באמת שעברו המון,
את ההתחלה, את ההתאהבות שלך בי, את האכזבה שלך ממני שידעת שזה לא יקרה,
את זה שהבאת את חברך לעבודה והוא התאהב בי..
את כל משולש האהבה הזה עברנו.
גם את זה שהבאתי מישהי חדשה לעבודה ואתם התאהבתם..
עד היום אתם ביחד.

חמוד שלי,
אני אוהבת אותך ממש כמו אח.
תיזהר.
אני יודעת שאתה לא אוהב את זה, אבל אני פוחדת עליך!
אני יודעת שאתה לא ילד, ושאתה מתעצבן מזה,
אבל אתה לא במקום הזה..
אתה לא במקום שלה.
אני מאוד מכבדת אותה. היא בחורה מדהימה.
אבל לא מספיק בשבילך.
בפנים אתה יודע את זה
אני רואה את זה עליך שאתה מסתכל עליי...
רוצה שאני אגיד לך משהו אחר, אבל תמיד יוצא אותו המשפט....
זה לא ישתנה יקירי
ואם זה ישתנה סימן שאני לא דוברת אמת, או שממש ממש התרחקנו.

אתה לא במקום שלה, והיא ממש לא במקום שלך,
כבר נפגעת.
למה שוב בכוח?!...

בחרתי בשם 'אחי היקר' לפוסט הזה מפני שאתה באמת כמו אח שלי..
אומנם לא קרבת דם.
אבל את הקרבה הנפשית שיש בינינו, אף אחד לא יקח

נשמתי,
תהיה חזק.
ולא משנה מה יהיה, גם אם תבחר להקשיב לי וגם אם לא-
אני כאן בשבילך...
אוהבת אחותך!

קצת קשה לי..
ואני לא בטוחה שאני יודעת למה

פתאום הכל חוזר
כל הקשרים מהעבר, הכל צף
ואין לי מושג למה ואיך זה יכול לקרות..
העבר שלי רודף אותי
הכל הולך הפוך
לאחרונה אני עושה צעד קדימה אך בפועל הולכת 4 אחורה
ואין לי מושג למה
אולי זה בגללו,
אהה, כן הוא הציע לה נישואים,
עכשיו הם באמת יכולים להזדיין בלי להרגיש אשמה כ ה ל כ ה.
ואני צריכה לראות את הפרצוף המתייפייף שלה כל יום מחדש.
הפכתי לאטומה
גם עם ההפרעת קשב וריכוז שלי, איכשהו הצלחתי
אני לא שומעת, לא רואה, שותקת, וגם לא מגיבה (שזה אחד הדברים הכמעט בלתי אפשריים אצלי)

אני קצת עצובה היום,
חלמתי חלום על סבתא של האקס שלי,
כמה אני מתגעגעת אליה,
היא היתה מסתכלת עלי בכזו אהבה,
קראה לי נסיכה יפיפייה...

והנה, שוב העבר קופץ לי בחלומות,
ולא רק בחלומות.
אנשים שאני רוצה לשכוח צצים שוב לפתע.
אתה לא רוצים לחזור לשינת חורף שלכם!?
למעורות שלכם!?
אי אפשר להיות ב ע ב ר!?!?
למה לצוץ לי פתאום!?
'עולם קטן' כולם אומרים
זה לא 'עולם' אידיוטים!
זה יכול להיות רק כאן, בארץ הפיצפונת שלנו
צצים כמו עכברושים בביוב

חבל שאי אפשר לשים להם מלכודת!
אבל כנראה שאין מה לעשות..

העבר תמיד יקפוץ מתישהו בהווה או בעתיד לל אחד מאיתנו
בין אם אנחנו רוצים ובין אם לא
אני, לא רציתי, כפי שניתן להבין.

ובינתיים, מנסה להתמודד עם הכל...
לילה טוב :)

אז היום התחיל נחמד...(בעבודה)
ידעתי שהולכת להיות לי משמרת איתו,
כן, כן.
אם אותו אחד שהחליט שהוא מתחיל לצאת עם מישהי שעובדת תחתיי,
אותו אקס חרא, כן, כן הוא.
אוףףףףףףף
ידעתי שזה גם הולך להיות לא קל.
אבל ניסיתי.

ויצאתי האמת מלכה 😄
היום בכלל החמיאו לי מעבר למקובל בד"כ..
'נראית מעולה, את שוב מאוהבת?'
'וואו איזה הופעה דפקת'
'אפשר לעשות אותך'
סתםםםםםםםםםם הייתי חייבת, למרות שקיבלתי הודעת SMS לא רחוקה מזה 😜

בקיצור הייתי קורנת, לבבית ויפה מתמיד (וזה אחרים ציינו, לא התלהבות שלי)

אז, כן. המשמרת.
בהתחלה לא ישבתי ליידך כי לא הייתי חייבת.
אח"כ התבקשתי לשבת ליידך כי היינו צריכים לנהל את המשמרת שנינו ל ב ד
ומה לעשות שיש 2 עמדות אחראי קבועות?!
אז התיישבתי לידך.
כ"כ קרוב שיכלתי לראות את המבט הפוזל פלוס שלך לרגליים שלי, למחשוף שלי, ולידיים שלי
היה נדמה לי לרגע שאפילו רחרחת את האוויר בתקוה לשאוף את הבושם שלי..
רגע, בעצם לא נדמה לי. זה קרה.
דביל.
זה כ"כ מצחיק שאותו אדם
שחברה שלו יושבת מטר מאיתנו.
כן כן, אותה בחורה ערסית, גמדה למדיי עם רווח בשיניים ושיער מקורזל מדיי,
אותו אדם בזמן שפוזל לצדדים,
בא ללעוס מסטיק ומברך על אותו המסטיק!!!

כמה תפילות לא יעזרו לך חביבי,
שחרית, ערבית, זו שבאמצע
ועוד כמה בין ערביים לילית, חצות, ועוד שמות שאני יכולה להמציא,
פשוט לא יועילו.

זה ה א ד ם.
אני מאמינה שההוא מלמעלה שופט אותנו על מעשים ת'אכלס
ולא על כמה פעמים אתה מתפלל,
או אם אתה שם כיפה, או לובש שחור לבן או לובש ציצית וכו'
זה פשוט המעשים שלך. נטו.

ואם התהפכת על עצמך, פעם הייתי חסר רסן והיום אתה 'התאפסת על עצמך'
יש להבין שזוהי גבירותיי ורבותיי חארטה!
כי אדם שבאמת רוצה לתקן את המעשים שלו לא מתנהג כמו שאתה התנהגת ונוהג כיום.

זה לא שהוא עושה לי משהו רע.
אבל זו הנוכחות המעצבנת שלו, ושלה, שלא נדבר...
'ממי, להביא לך מים'?
'ממי, רוצה פתוח'?
ממי, באיזה שעה נצא לאכול'?

ולי בא להגיד:
"ממי, תעופי מפה, את והבוייפרנד הדתי לפי דעתי שלך, לכו תזדיינו בחדר ישיבות עם התפוחים, המים והמסטיק שהוא לא שכח לברך עליו,
ושאמן ידבק לך לשיער המקורזל, ולא, לא לשיער המקורזל בראש'
ת ז ד י י נ ו!!!!!!
שחררו כבר רסן
אינעל דינק.

ומוסר השכל להפעם?
לא, אין צורך.

שלום שלום.

26.01, יום ההולדת שלי.
התחיל "מעולה", בעבודה.
הגעתי הביתה,
בלונים, ברכות, נשיקות ,הודעות, שוקולדים, חיבוקים.
בערב, מסעדה עם המשפחה.
נשיקות, מתנות, חיבוקים, המון אהבה.

יומיים למחרת, תכנון מסיבה.
חברים הכי קרובים.
אנשים שאוהבים ואני אוהבת המון בחזרה
טלפונים. הודעות ווידוא הגעה.

הגיע הערב.
בבית שלי, התחילו להתכנס
פיצוץ של אלכוהול, פיצוץ של מוזיקה
הופעה ברקע.
מתנות, פלאשים, חיבוקים, אהה, והזכרתי גם אלכוהול?!
בהתחלה היה עונג, באמת.
האנשים שאני הכי אוהבת והכי בוטחת בהם
או שלפחות עד אותו יום חשבתי שניתן לבטוח 😜
הבנתי ששתיתי הרבה יותר מדי
נפלתי על השטיח ומאותו הרגע, אני אנסה להעביר לכם את החוויה שלי למה אני זוכרת:
שטיח
מדרגות
דיבורים
לחשושים
המון זוגות רגליים
מוזיקה שלפתע נשמעה חלשה
שירותים
קיא
מים
ברז
מיטה
שינה.

יום למחרת:
חברה הכי טובה שלי לא מדברת איתי
כל שאר החבר'ה מהמסיבה כועסים

יומיים לאחר מכן:
הבנתי מה קרה בזמן שאני הייתי שיכורה מתה ולא זכרתי כלום.
לא באמת רציתי להבין, אבל כשבסוף הבנתי עד כמה זה היה חמור, הייתי צריכה לפעול.

פעלתי.
הסרתי את אחד מידידיי הקרובים ביותר מחיי.
הייתי חייבת.

אני לא ארשום עד כמה נפגעתי כי זה מתבכיין מדי ופחות מדי אני.
אבל למדתי.
למדתי מיהם הקרובים אלי ביותר ומי לא.
התחזקתי.
המחסומים יהיו יותר גבוהים ויותר חזקים מעתה.
אני לא רוצה, אבל אין לי ברירה.
מעכשיו?
במקום להאשים לכעוס ולהיפגע.
זה רק אני.
המשוואה של עצמי.
אני- ל ב ד
תודה.
תודה על חוויה שלימדה אותי וחיזקה אותי

תודה לחברות ולחברים המדהימים שלי שכל כך אוהבים אותי.
תודה לכם על החיבוקים מהכתיבה שלי בבלוג.

אוהבת!
ויש לזכור- מה שלא הורג אותך, מחשל אותך!

חשבתם פעם מהי פרופורציה?
האם כשחברה טובה עוברת תאונה קשה ונאלצת להתמודד יום יום עם הקושי לזוז,
איך הייתם מנחמים אותה?
האם כשחברתו של ידיד קרוב זרקה אותו לטובת מישהי אחרת, והסבל שלו לא נגמר והלילות שלו גיהינום רגשי
איך הייתם מנחמים אותו?
האם כשחבר לשעבר התחיל לצאת עם חברה שלך מהעבר שאת היום עובדת איתה וממונה שלה!!!!!!!
מה אתם הייתם עושים בנידון?!

אז לא כל המפורט מעלה קרה לי, (למזלי)
אבל יותר מדי קרה.
אין לי בעיה לנחם חברים, אנשים, עמיתים..אבל יש לי בעיה לנחם שאני בעצמי הפגועה.
כועסת, פגועה וחסרת מעצורים ניתן להגיד.

יש לי חברה שזקוקה לי וגם ידיד, ואני לא יכולה להיות שם בשבילם,
למה?
כאן נכנס עניין הפרופורציה.
מי אמר שאם חברה נפגעה בתאונת דרכים הדבר יותר חמור מלב שבור!?
למי לעזור קודם!?

ומה איתי!?
אני עוברת חוויות ממש לא נעימות כרגע,
גם אני שבורה. איך אני יכולה לנחם במצב כזה!?

אז נכון, הדבר השלישי שציינתי קרה לי.
האקס שלי התחיל לצאת עם מישהי שעובדת תחתיי שהחשיבה עצמה חברה שלי ואני רואה אותה כל יום, כל שעה כל דקה.
שניהם עובדים איתי במקום העבודה.
אני ממש רוצה לחשוב שהוא לא עשה זאת דווקא, כי אז באמת לא יהיה ניתן לשלוט בכעס שלי
(אני זו שסיימתי את הקשר)...
אז פאקינג מה?!?!?
בגלל שלא התאים אתה יוצא קטן ויוצא עם מישהי מהעבודה שאני הממונה שלה?!!?
מה אתה אידיוט?!
עאלק איש מאמין.
מאמין בתחת שלי! אני בעצמי לא קרובה לדת, ואם כמה שאני רחוקה, אני אהיה יותר קרובה ממך מאי פעם!
אתה צריך להתחיל להתפלל שההוא מלמעלה יעזור לך,
לא ברור שיש unwritten rules באנושיות!??!?!
דביל!
לא יודעת מי יגיע לגן עדן, ומי לגיהינום,
אבל השיפוד שלך שם יסתובב יותר מהר וכפול פעמים משלי.
יש דברים שפשוט לא עושים
תמיד אמרת לי שאני נראית קשוחה ורעה מבחוץ, ומתנהגת כאילו אני שונאת את כולם, אבל בפנים אני טהורה, נקייה, דואגת ונותנת את כל כולה.
אז זה נכון לגביי.
את מי שאני אוהבת אני אתן לו את כל כולי, לגבי מי שאני לא...אני לא חושבת שאני יכולה לכתוב דברים על איזה מסכן או מסכנה אותם האנשים.
אבל זה לגמרי עדיף על מי שאתה!
משחק אותה אוהב את כולם, מאמין בהוא הגדול מכולם..
בפנים אתה רקוב, חסר אופי וחסר עמוד שדרה
זה לא משהו שהסתרתי, אמרתי לך את זה ואני כ"כ שמחה שהוצאתי את זה.
כי זה מגיע לך, מגיע לך הרבה יותר גרוע מזה!
אני עדינה מדי, בחיי.

בזמנו ציינת שאסור שאדם ישמור לך טינה, ואם אתה יודע שיש אדם כזה אתה חייב לבקש ממנו מחילה.
ואני שאלתי, "ומה אם אותו אדם לא סולח, לא משנה מה"?
והוא ענה, שזו בעיה, בעיה מאוד גדולה.
אז הנה, עכשיו תהיה לך בעיה מאוד גדולה להתמודד איתה.
אני לא אסלח, ולא אמחל, אתה מחוק מבחינתי, אני לא רוצה רפש בחיים שלי
ובטוח לא אדם שמשחק אותה משהו שהוא לא, אלא רק מתיימר להיות.

את העונש שלך כבר תקבל, ממנו, ממני, ממי שצריך.
ולגביי?
אני אתמודד, יש לי חברים אמיתיים שזקוקים לי.
ואותם אני באמת אוהבת....

אז חברים, גם חוקים שקטים הם חוקים לכל דבר.
נא להתנהג בהתאם!