חויה מתקנת...

טוב,
הייתי גיבורה.
שחררתי אותך סוף כל סוף.
מהנפש...מהגוף שחררתי מזמן.

היום ניגשתי אליה,
אמרתי 'אני לא כועסת, כל אחד עושה את הבחירות שלו,
אני כבר לא במקום הזה של כעס ושמירת טינה'.
היא התחילה לבכות.
הרגעתי אותה
היא אמרה בעצב שדמעות זולגות על פניה: 'את לא יודעת כמה רציתי לדבר איתך,
אני כל כך התחברתי אליך, באמת שלא יכלתי לסבול את זה שלא דיברת איתי,
רציתי לגשת אליך אבל פחדתי, ממש חששתי, כי אני יודעת מה זה שאת מוחקת,
אני כ"כ מצטערת' וכו'..

עשיתי את שלי.
השארתי אותך מאחור.
עם שותפה אחרת.

אני כבר לא מאחלת לך דברים רעים,
כי האמת, שאתה כבר לא כזה מעניין אותי,
כי הוכחת מי אתה.

ולגביה...היא לא אשמה.
היא תבין את מה שאני הבנתי, רק שלה יקח יותר זמן
ולצערי הכוויה תשרוף יותר.

אני שלמה...
דף חדש, הגיע הזמן :)