כשהייתי ילד, אני זוכר שאמא שלי הייתה אוהבת להכין כעכים מפעם לפעם. ערב אחד זכור לי במיוחד, כאשר היא הכינה את הכעכים. היה זה לאחר יום ארוך וקשה בעבודה שלה, והכעכים שהיא הכינה נשכחו ונשרפו מעט. באותו ערב, הניחה אמא מול אבא שלי צלחת, בה הכעכים שנשרפו לה באפייה, ולצד הצלחת הניחה כוס תה. אני זוכר את עצמי מחכה לראות אם מישהו שם לב... נראה לי שאבא שלי לא שם לב לכעכים השרופים. הוא חייך אל אמא שלי, הפנה מבטו אליי ושאל אותי איך היה היום שלי בבית הספר. אני לא זוכר מה אמרתי לו באותו ערב, אבל אני זוכר ששמעתי כיצד אמא שלי מתנצלת בפני אבא שלי על שריפת הכעכים. לעולם לא אשכח מה הוא ענה לה: "אשתי היקרה, אני אוהב כעכים שרופים...".
מאוחר יותר בלילה, כאשר הלכתי לתת לאבא נשיקת "לילה טוב", שאלתי אותו אם הוא באמת אוהב כעכים שרופים. הוא עטף אותי בזרועותיו ואמר: "על אמא שלך עבר יום ארוך וקשה בעבודה והיא באמת עייפה מאוד, וחוץ מזה.. כעך שרוף מעולם לא הזיק לאף אחד! אתה יודע, החיים מלאים דברים לא מושלמים.. האנשים רק חושבים שהם מושלמים. אני לא הכי טוב בכל דבר, ובמשך השנים שמתי לב שאמא לומדת לקבל את כל הפגמים שבי, ובוחרת להתייחס לכל התכונות הטובות שלי. מציאת הקו המחבר בין ההבדלים שבינינו, הוא אחד המפתחות החשובים ביותר ליצירת אווירה בריאה הולכת וגדלה, ויחסים ארוכי טווח".
החיים קצרים מדי מכדי להתעסק בזוטות. אהבו את האנשים המתייחסים אליכם בחיוב ושכחו את אלה שלא