לא הפסקתי לדמיין בראשי איך בפעם הבאה שאבוא לראות אותך
אגש אליך ואחטיף לך סטירה הגונה
וכשתנסה להתנגד או חלילה להרים עלי את היד
אתפוס את ידיך מאחור ואשטיח את ראשך על הבאר
אין לי שום בעיה של אומץ ו/או תעוזה
אבל אני עלולה להתקל במאבקים מהסביבה
ואולי אפילו ללכת לכלא על כזה דבר
לשמחתי, גם לשלוט בעצמי אין לי בעיה
ובכלל, המקום הזה עם כל תאבי האלימות והזבל מוציא את החשק מאישה לכתוב את דברה
תהיה זו הסדיסטית הכי גדולה
ובמחשבותיי, אפילו שקשיי המציאות העפילו על כל פנטזיה עלובה
{כי זה הרי התגשמות כל מאוויי כאישה... דההההה....}
רגע לפני שהלכתי תפסתי לך חזק בביצים
והזין הקטן שלך עמד כמו טיל
כמובן
וזו נקודת האור שלי
כאן העונג העולה על כל עונג שירידה לרמת הגועל שלך לרגע היתה מסבה
לדעת שאני גוזלת ממך את העונג שבקבלת זה הדבר שהו! כה מגיע לך!
ובאמת שאין לי שום צורך לספק לך הוכחה
אני את עצמי היטב מכירה
ובסוף יום ישנה עם עצמי במיטה בשלווה
ואתה?
אני כבר לא בטוחה שאתה ראוי לשמש לי אפילו כסמרטוט לשטיפת רצפה
עכשיו אני מבינה
{כמובן שממקומי המעט רם מהרפש הכללי אני גם מלאת חמלה ודי משוכנעת שעובר עליך משהו קשה ורע. זה המקום בו אומרים לאוהביך תודה, לא משיבים להם ברפש היריקה והסטירה - בטח לא כי זה מה שאתה חושב שמגיע לך - דווקא בגלל זה לא מגיע לך בכלל ועל זה נאמר: "חייל! שפר הופעתך!"}
לפני 15 שנים. 28 ביוני 2009 בשעה 10:27