חולת אהבה בשיכון צריכה זין

מול המחשבות והרגשות שלי מופיעים להם אנשים
כאלה שעסוקים בעצמם ואף פעם לא שופטים
אבל יש להם המון מה לומר על התנהלותם של אחרים
ורבים מאתנו הרוצים להיות עסוקים בעיקר בעצמם
לא ממקום של אגואיזם כלפי הזולת
אלא ממקום שאינו שיפוטי ואינו מתחמק מאחריות אישית
זה בטח מורכב
כי צריך להיות מקום לחמלה ולהכלת הזולת
לפחות בעיני
ומילוי הפער בין הרצוי המושלם למצוי הפגום מטבעו בוודאי אינו תמיד פשוט וקל
כמה שיפוטיים עלינו להיות לגבי קשיים?
גם שלנו וגם של אחרים?

בכל מקרה פה ושם אני שומעת אנשים האומרים שיש אחרים הממציאים אהבה היכן שהיא לא בנמצא
כאילו שקיום האהבה הוא תמיד חיצוני
ואין אהבה אם אין מי שאוהב אותך

ומה לגבי האהבה לעצמי?
ומה לגבי האהבה שיש בי לאחרים?

האם אהבתי לאחר אינה ברת קיימא?
ומה לגבי אהבתי לעצמי?
במידה ואינני נאהבת על ידי גורם חיצוני האהבה היא רק פרי דמיוני?

ובכלל, אם גבר אותו אהבתי לא מצא בלבו להשיב לאהבתי מדוע החשיבה האכסיומטית כמעט היא שהכשלון בידי ושלי יש בעיות של דמיון מפותח לגבי אהבה שאינה בנמצא?
אולי הכישלון שלו?
ואולי בכלל נפסיק לחפש אשמים?
הרי אחת ממטרתנו היא אחריות אישית

יש בזה חשיבה אוטומטית כמעט לגבי האישה ככנועה
חיה באשליות אם הוא לא אהב אותה בחזרה
ואהבתה אליו היא המצאה אחת גדולה אם לא נאהבה על ידו בחזרה

ובכלל, כאילו אומרים כאן שלגבר גושפנקא על האהבה
ובכלל, כאילו אומרים כאן שאם אין מי שיאהב אותך אין אהבה בנמצא

אבל יש את מי שאתה אוהב
ויש אהבה לעצמך

אז....
באמת אין אהבה בנמצא?
ואם אין מי שישיב לה אז בושה וכלימה על האישה?

ובכלל, מה צריך סך הכל בנאדם?

סתם מחשבה... מה לה ולאהבה?