שכמישהי שגדלה בבית ממש לא קל
ולא זכתה לדעת אהבה ותמיכה מהסביבה בה גדלה
לא אתבכיין כרגע על צרות חיי יותר מדי
אבל דבר אחד למדתי בחיים
דברים טובים שבאים אליך
דברים טובים שיש לך
הם לא דברים שיש לקחתם או לראותם
כמובנים מאליהם.
ככה מאבדים דברים בחיים.
ואני נולדתי אל מציאות שהיה בה מספיק אובדן.
העדרות של כל כך הרבה דברים נכחה ללא הרף, כל הזמן.
דברים טובים שמטבעי זורמים לי בדם, חסרו לי כל הזמן.
ואלה, הדברים הטובים שיש כן
הם הקודש הגדול מכולם.
לא רק שאני כמהה לטוב הזה
אני כמהה לתת ממנו גם לאחרים.
לפחות באותה המידה.
אני?
לי יש מגירת אוצרות
ואני שומרת בה
את כל הטוב שזכיתי בו בעולם הזה
את כל שאוהב לבי
ואת כל מי שאהב ואוהב אותי.
מגנה על מגירת האוצרות שלי.
מגנה עליה ועל תכולתה הבלתי נכלית
בכל גופי, נשמתי ולבי.
שוב,
אלו לא דברים מובנים מאליהם
בוודאי לא עבור ילדה שכמותי.
אני מניחה שיש בעולם מחוסרי מזל גדולים בהרבה ממני
ולי בוודאי יש גם לא מעט לומר עליו תודה
אבל ישנם ברי מזל ממני גם
ואולי להם כל הטוב הזה
הוא לא אלא דבר של מה בכך.
זה העולם
תגדלי ילדה
הגיע הזמן.
