בתמונה ההיא שלי ושלך
אז מקפה תמר
איך ככה יצאה לנו ביחד תמונה?
ואני חושבת לעצמי שאנחנו דווקא נורא יפים ביחד.
אז אני נזכרת בכמה כיף היה לנו ביחד
כמה טוב אנחנו מסתדרים
כמה אנחנו באותו ראש ומבינים
ושואלת את עצמי איך נתנו לזה להגיע לזה ככה
הפסקנו להסתדר כשהפסקנו להתראות
וכשהתראנו שוב הסתדרנו מצוין.
נזכרת איך הבאת לי את הצ'יפ
כמו מעיל של אופנוען
ואמרתי לך שאעבוד בשבילך כל הוויקנד
איך פתחת את החולצה כמו איזה אכבר גבר
וצחקנו.
אני נזכרת בך
נזכרת באיך אני מרגישה כשאני לידך
ואני נורא עצובה.
מתגעגעת אליך.
פגועה ממך
ומאוד אוהבת אותך
בדיוק באותה הנשימה.
חולמת על פיצוי, תיקון וסליחה
הדדיות חלומית לא נותנת לי מנוחה.
ואתה עושה לי להרגיש לבד
כל כך לבד
במערכה.
זוכרת איך שרת לי
את לא לבד
כמה נרגשת הייתי.
פעם אחרונה שישבנו ביחד לענייני עבודה
שנינו נשמנו עמוק והדופק הלם חזק נורא
המשיכה היתה כל כך חזקה
וברחת.
רוצה אותך בחזרה.
אוהבת את החיוך המקסים הזה שלך.
רוצה, כל כך רוצה לחבק אותך.
זה באמת כזה נורא?
