חולת אהבה בשיכון צריכה זין

נחת עלי היום עצב אמיתי.
לא יודעת עד הסוף למה... מין כמו מועקה כזו שמתיישבת על הלב, מכבידה ומאפירה הכל.
אולי זה הסתיו שפתאום נחת... אומרים שיש כזו תופעה של winter blues. מוזר, אני דווקא תמיד הייתי ילדת חורף וסתיו היא עונה נורא מרגשת. אני אוהבת את הרוח הקרירה שפתאום מנשבת, את העלים הנושרים הנישאים במדרכות...
אבל יש לי בלוז.

אולי זה לכבוד היומולדת. תופעת ה-birthday blues בטוח קיימת...
לא יודעת. עצוב לי היום, לא עובר.

על כל זה מתווספת הבשורה על קרוב רחוק שהלך לעולמו הלילה. בשנתו... גם עצוב. הוא הכיר אותי מיום הולדתי הראשון. בתור ילדה נורא אהבתי אותו, תמיד היה נותן לי צביטות גדולות כאלה על הלחי, מה שבדרך כלל ילדים שונאים, אבל הוא היה עושה את זה במלא חן...
היום הוא כבר היה מאוד זקן. פגשתי אותו לפני כמה חודשים, פתאום ככה במקרה בתל אביב, ישב על ספסל, נח לפני ביקור אצל רופא. היתה פגישה משמחת כזו. לא קיבלתי צביטות, רק נשיקות...
אני זוכרת שקמתי משם וחשבתי לעצמי שזו בטח הפעם האחרונה שאראה אותו בחיי. חשבתי לעצמי שנחמד שסידרו לנו ככה פגישה אחרונה. והיום הוא נפטר. יהי זכרו ברוך.

כל זה לא מתיישב משהו עם הבלוז הבסיסי הקיים. לא יודעת מה יש היום. משהו באוויר אולי. הכל פשוט עצוב. בילי הולידיי כבר ברקע... moonlight & love songs...
קשה כשעצבות כזו משקיעה אותנו וזה כאילו קצת לא בשליטתנו.

כל מה שאני חושבת עליו עכשיו נראה לי קשה, עצוב, בלתי אפשרי, הכל עגמומי.
I've got the blues

יש ימים שעדיף פשוט להיכנס עמוק למיטה...
בסוף מתים
And time just goes by