חולת אהבה בשיכון צריכה זין

היה בה משהו מפחיד כשהתבוננה בו לראשונה, מאיים כמעט.
מבטה השתלטני חדר עמוק אל תוך נשמתו וסימר את שערות עורפו, גופו הרגיש משותק אל מול אשת הנחש בעלת המבט החונק.
הוא התעשת לאחר מספר שניות והשתלט על עצמו.
היא התבוננה בו וראתה בעיניו נשמה עדינה, פיוטית כמעט, כלואה בתוך גוף גברי מחוספס. היה משהו רך ונשי בנשמתו תחת מסווה הגבריות, מבטה החד הבחין בכך והיא חשה משיכה מיידית ליצור המורכב והמסקרן ששיחר לטרפה.

היא הייתה בגדר תעלומה.
המסתורין החבוי בעיניה ובקולה המתנגן הרתיחו את דמו והקפיאו את גופו, משכו אותו אליה והרתיעו אותו בחרדה. היא שתקה והתבוננה בו.
הוא זיהה בעיניה קשיחות ורוך, בגופה זיהה חוזק ונשיות,
הוא חש מהופנט ממבטה, מהתנהלות גופה, מזקיפות קומתה וצמרמורות של פחד התקיפו את גופו החסון.
הוא ידע שהוא חייב להתנגד לה, ויהי מה, אך תהה אם יוכל,
אם בכלל יהיה מסוגל, אל מול חכמתה.

היא התקרבה אליו, מבטה לא עוזב את עיניו ודחפה אותו קלות בידה אל הקיר מאחוריו.
הוא היה מבולבל וטרם הספיק להגיב כשהיא כבר נצמדה אליו בגופה, הוא ניסה להדוף אותה בידו אך היא הייתה זריזה ומייד שלפה את ידה, מצמידה את זרועו אל הקיר, משלבת אצבעותיה באצבעותיו.
הוא נדהם מחוזקה ומתקיפותה.
היה רוך נשי עגלגל בגופה משולב בנחישות וחוסן בזרועותיה, ברגליה, בתווי פניה ובעיקר, בעיקר בעיניה, בנשמתה, בתנועתה החושנית שהייתה כה מדויקת ונחושה.

היא נשפה ולחשה באוזנו: "הגיע זמן כניעה, אתה תהיה שלי", מנשקת ברכות תובענית את עורפו ומכניסה ברכה בין רגליו.
הוא התבונן בה וגופו היה מרוגש. הוא נשם את נשמתה לרגע והיא הצמידה עוד את חזה העגלגל לגופו,
אך מייד הדף בה לאחור והחזיר לגופו את השליטה.

היה בו חוזק פיזי רב, שניהם ידעו שגופו הגשמי חזק משלה, שניהם ידעו שפיזית הוא חזק מספיק להרוג אדם במכת אגרוף אחת, אך היה משהו עדין ורך באופן בו הדף אותה, הייתה בהדיפתו נימה של כבוד חבוי ומבויש לגופה הנשי.

היא עמדה מולו זקופה, בסנדלי עור אדום על עקב דק, בשמלת שיפון קצרצרה,
עדיין מישירה מבטה אליו, מחייכת חיוך קסום ושלם,
היה נדמה שמוחה לעולם לא מתבלבל, שגופה לעולם לא מאבד את בטחונו, שרוחה לעולם לא תשבר.
הוא תרגל את מיטב שליטתו העצמית כשהתבונן בה ואמר:
"אני לא נכנע כל כך בקלות ואני לא אהיה שלך."
מחייך חיוך טיפשי של שביעות רצון עצמית מהולה בפחד.

היא המשיכה בחיוכה, ביטחונה העצמי היה מרהיב, מתבוננת בו ואומרת ברכות תקיפה:
"OK"
חיוכה היה ערמומי ובטוח, היה נדמה לו שעיניה קרצו לו לרגע.

הוא רצה אותה,
הוא כל כך רצה אותה,
רצה לטרוף את גופה, רצה להתמסר לשליטה הנבונה והמפתה שבעיניה
אך הוא לא היה מוכן,
לא אליה, לא אל עצמו ולא אל הכניעה הקלה.
הוא גם לא היה מוכן לאבד אותה.

היא ראתה בעיניה גבר שימסור לה את נשמתו אך לא היה ספק שהתמסרותו תהיה איטית ובטוחה. הוא לא היה גבר שיתמסר לכל אישה.
היא הכירה מעט גברים שעוררו בה יצר שכזה להכנעה,
התשוקה בערה בעיניהם, החוזק והרוך שהתקיים בשילוב כה פנטסטי בין גופו וגופה, נשמתו ונשמתה, יצרו מעין כדור אש גדול סביבם וככל ששקעו זה בעיני זו, לא היה עוד אדם בעולם מלבדם.

מבטה היה כה שתלטן עד שהוא מצא עצמו מתקשה להתנתק. הוא הניף בכל כוחו את ראשו,
כיאה לבת יענה,
וניגש אל הבאר הסמוך.
היא נשענה על הקיר, הצמידה עקב סנדלה לאחור והציתה סיגריה.
בעודה מישירה מבטה, ראתה אותו יושב עם כוס בירה בידו ומתבונן בה.
הוא היה שלה.
אבל לא, הוא לא היה שלה.
הוא תהה אם היא תהיה שלו.

היא קרצה לו בחיוכה הקסום, הורידה את רגלה לרצפה, מעכה את הסיגריה בעקבה, מתבוננת בו מתבונן בה, הצביעה על מצחה ושחררה אותו לשלום בהצדעה.
הוא התבונן באחורי גופה כשצעדה לעבר הדלת.
ישבנה היה גבוה ועגלגל, נשי ועסיסי לאניני הטעם, מתנועע מצד לצד בחושניות הליכתה הזקופה והבטוחה שהפגינה שריר ארוך ועדין ברגלה המתהלכת בנוחות מרבית על העקב הדק.

היא אספה את מעיל הפרווה שלה מהמתלה שבכניסה ויצאה מהמקום, לא מתבוננת לאחור.
הוא ליווה אותה במבטו אל הרחוב,
היא התבוננה בזגוגית חלון של רכב שעבר וראתה אותו מסתכל עליה.
היא חייכה לעצמה, היה לה ברור שזו רק ההתחלה...

To be continued...