בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הגיגים

טימטום של דקות ריקות.
לפני 14 שנים. 15 בפברואר 2010 בשעה 0:06

http://www.youtube.com/watch?v=oF_hrt_zUpw

All the achievements of man
one will stand all alone
One the survives the final selection
The sand in the hourglass,
moves so fast, slow the sand
And nothing that mankind has strived for
will be all in ocean land

לפני 14 שנים. 12 בדצמבר 2009 בשעה 4:05

Ashes and promises share a bond
Through the winds of change
Words are blown away
When visions that should be
Are tattooed in your mind
The power to let go
Is sometimes hard to find
The answer cannot be found
In the writing of others
Or the words of a trained mind
In a precious world of memories
We find ourselves confined

לפני 14 שנים. 10 בדצמבר 2009 בשעה 19:28

זהו זה. נרדמת.
ועכשיו טוב לך
בטח נח על איזה ענן,
בטח מתעצבן על איך שבכינו היום.
אני לא יכולה להבין למה
לעזאזל נגזר עלינו להפרד?!

ת.נ.צ.ב.ה

לפני 14 שנים. 5 בדצמבר 2009 בשעה 22:15

אני חוששת שתרדם,
חוששת שאני ארדם,
חוששת לפספס אותך.

פתאום להבין כמה אתה כן חשוב לי,
כמה אני מעריכה, מעריצה ואוהבת אותך.
אל תרדם, כי מה אעשה אם לא תתעורר?
ולא, לא ארדם גם אני. מי אמר לי פעם
שעייפות זה לחלשים?
בטח מתישהו בצבא,
איזה מפקד שלא מבין כלום.
כי אבי לא חלש, הוא רק עייף, מותש...

העיניים כבר כואבות ושורף ומציק,
אבל זה לא מעייפות, אני לא עייפה!
אני לא נרדמת...
אני... פתאום בוכה?
אל תרדם, אבי, אל תרדם.
תשאר איתי, אבי.
____________________________________

אני שונאת פרידות
שונאת בתי חולים...

מוקדש לאבי. הלוואי שיחזור מתישהו.

לפני 14 שנים. 5 בדצמבר 2009 בשעה 5:46

אני אוהבת מתוק.
זה עושה שמח בפה,
שמח בגוף,
נעים כזה, רך, מלטף.
אוהבת מתוק.