|
|
|
Ashes and promises share a bond
Through the winds of change
Words are blown away
When visions that should be
Are tattooed in your mind
The power to let go
Is sometimes hard to find
The answer cannot be found
In the writing of others
Or the words of a trained mind
In a precious world of memories
We find ourselves confined
זהו זה. נרדמת.
ועכשיו טוב לך
בטח נח על איזה ענן,
בטח מתעצבן על איך שבכינו היום.
אני לא יכולה להבין למה
לעזאזל נגזר עלינו להפרד?!
ת.נ.צ.ב.ה
♥
אני חוששת שתרדם,
חוששת שאני ארדם,
חוששת לפספס אותך.
פתאום להבין כמה אתה כן חשוב לי,
כמה אני מעריכה, מעריצה ואוהבת אותך.
אל תרדם, כי מה אעשה אם לא תתעורר?
ולא, לא ארדם גם אני. מי אמר לי פעם
שעייפות זה לחלשים?
בטח מתישהו בצבא,
איזה מפקד שלא מבין כלום.
כי אבי לא חלש, הוא רק עייף, מותש...
העיניים כבר כואבות ושורף ומציק,
אבל זה לא מעייפות, אני לא עייפה!
אני לא נרדמת...
אני... פתאום בוכה?
אל תרדם, אבי, אל תרדם.
תשאר איתי, אבי.
____________________________________
אני שונאת פרידות
שונאת בתי חולים...
מוקדש לאבי. הלוואי שיחזור מתישהו.
אני אוהבת מתוק.
זה עושה שמח בפה,
שמח בגוף,
נעים כזה, רך, מלטף.
אוהבת מתוק.
