לפני 14 שנים. 5 בדצמבר 2009 בשעה 22:15
אני חוששת שתרדם,
חוששת שאני ארדם,
חוששת לפספס אותך.
פתאום להבין כמה אתה כן חשוב לי,
כמה אני מעריכה, מעריצה ואוהבת אותך.
אל תרדם, כי מה אעשה אם לא תתעורר?
ולא, לא ארדם גם אני. מי אמר לי פעם
שעייפות זה לחלשים?
בטח מתישהו בצבא,
איזה מפקד שלא מבין כלום.
כי אבי לא חלש, הוא רק עייף, מותש...
העיניים כבר כואבות ושורף ומציק,
אבל זה לא מעייפות, אני לא עייפה!
אני לא נרדמת...
אני... פתאום בוכה?
אל תרדם, אבי, אל תרדם.
תשאר איתי, אבי.
____________________________________
אני שונאת פרידות
שונאת בתי חולים...
מוקדש לאבי. הלוואי שיחזור מתישהו.
