ערום.
ראש מורכן על האסלה, חור פתוח לרווחה מול הדלת הפתוחה קצת, אני עמל למלא את החור ברוק, כמו שציווית. לא היה לי זמן להכין KY.
שירותים ציבוריים במגרש חנייה של מרכז קניות.
אתה בסלולרי נותן לי הוראות.
כתבת שאתה מחפש חור, כאן בכלוב, בלוח אדונים מחפשים עבדים.
איך שהוא קלעת למהות ההוייה שלי...
הדלת נפתחת, הלב מחסיר פעימה. אולי זה מישהו אחר?
שום מילה.
אני מרגיש אצבע מתחילה לחדור, פנימה והחוצה... קירות החור נכנעים לה.
טוב לי.
תראה אותך, אני אומר לעצמי. זו כניעה לשמה. רגע של אמת. בלי כיסויים, בלי נורמות, בלי מחויבויות. זו המהות. כורע עם הראש על האסלה של שירותים ציבוריים, מאחוריך אדם שאתה לא מכיר, לא יודע איך הוא נראה, תחת פתוח לרווחה והוא מכניס אצבע.. ועוד אחת..איי...
אני מתחיל להרגיש כאב...
אתה יורק לחור וממשיך.. הכאב מתחלף בתענוג רב.. אני מזיע טונות של זיעה.. הרגליים רועדות ממאמץ. אתה מכניס אצבע שלישית. אני מרגיש איך החור הולך ונכנע לך. אני מרגיש איך שלוש אצבעות מפלסות את דרכן. הרגשה אדירה.. פחד... האם אתה מופרע? אתה יכול לגרום לי נזק בלתי הפיך...
אתה מוסיף עוד אצבע...
ודוחף עמוק.. הכאב קשה מנשוא. אתה עוצר אבל לא מוציא. שורף.. אמאלה כמה שורף...
אני לא יכול לשאת את זה יותר.
אני מבקש ממך להפסיק. זו נקודת המבחן...
אתה מפסיק... מאונן וגומר לי על הרגל.
רוצה עוד...
לפני 14 שנים. 5 באוגוסט 2010 בשעה 15:00