לפני 16 שנים. יום שני, 24 במאי 2010 בשעה 19:17
לא דימיינתי שאמצא את עצמי כבר יומיים רצוף משוחח לתוך הלילה ועד הזריחה...לקול ציוץ
הציפורים, עיתון הבוקר שנזרק לחצר, משאית הזבל שחוצה את הרחוב...
זה היה סוג של הימור, של החלטת רגע אבל היה שווה, שווה את העייפות ביום של אחרי, את
התשוקה לשעת שינה...את החלומות המתוקים.
וכמו שהיא הבטיחה - ראיתי את הזריחה.
ואין מאושר ממני.