שם בבר ההוא שעל הגג אני ונויה ישבנו צמודים זה לזו.
היא נשענה על החזה שלי כשהיא משובללת אל תוך גופי.
ליטפתי את שיערה הנעים, נהנים שנינו מבריזה כשרוחות של חרמנות ותשוקה נושבים.
עוטפים יפה את הרגע בשיחה על איך מתחזקים אמון בין שניים.
התקרבתי לאוזנה ולחשתי שהבאתי איתי אביזר התמסרות.
"מה זה?". שאלה.
"את תדעי עוד מעט. עצמי עיניים". ביקשתי.
"פה? ליד כל האנשים?" היא שאלה.
---
כשהתחלתי להתנסות בעולם הזה השתמשתי בטכניקות של שליטה ככלי כיבוש ומימוש פנטזיה.
התפיסה שלי היתה תכליתנית ומרוכזת במטרה. פעלתי לממש פנטזיות שאחזו בי דרך סשנים ומפגשים עם נשים תמימות ובתוליות (* הערת ביאור בסוף) כמו נויה .
אפשר להנות לא מעט עם הגישה הזו.
הענין הוא שאפשר להנות יותר כשמבינים משהו.
היום אני מוצא את הפרקטיקה הזו ככלי להתיך זה את זו אחד לתוך השני באמצעות שיטות ותהליכים לקילוף תפיסות נורמטיביות, שכבות הגנה, חדירה אל השורש הרגשי-נפשי, איפה שיש כאב, צלקות, פגיעות, וסטיות אצורות שרוצות להתבטא. פשוט להתחבר מהמקום הכי אנושי-אישי ועירום שלנו, ורק אז לזיין את זה במובן הכי עמוק שאפשר, לגרום לך להרטיב ולפלוט דרך הכוס שלך דברים שאצרת בתוכך.
התהליך הזה מתרחש כאשר את מאפשרת לי לקחת אותך ולהעמיק אל תוך העולם שלך, בכנות ובפתיחות.
שם במעמקים הוא כבר יהיה העולם האינטימי שלנו.
בהקשר הזה ולפני הכל, אני לא שולט בך. אני שולט בתהליך.
את פשוט חלק ממנו.
כאדם וכגבר, אני עובר עם עצמי תהליכים כדי לשפר את היכולות שלי לחתור ולהגיע לשורש האישה שאת.
במידה רבה להגיע לשורש העידן שאני ולפעול כלפיך דרך העוצמות שטמונות בי .
ואולי זה בכלל מה שרציתי לכתוב.
---
נויה עצמה עיניים כשהיא מתגברת על נוכחות הסובבים.
השיחה נאלמה.
בחושך שיצרו עיניה העצומות היינו רק היא ואני.
אז עשיתי מעשה.
היא עשתה גניחות שקטות.
לבריזה הנעימה הצטרפו ריח וטעם שלא היו כאן קודם.
מבורכים בואם.
הערת ביאור:
נויה לא בתולית.