חומרים גזורים מחוויות שלמות

נראה שזלדה התכוונה בטקסט לאישיותה המרובדת של האישה, ההורמונים, וכל מה שהופך אישה לתנודתית, לא חד משמעית ובכלל המורכבות שהופכת אתכן למאתגרות ואהובות כל כך והכמיהה למצוא אדם שיקבל ויבין את כל הטוב הזה. 

לעומת זה, אני כמו חלקכם כאן, הרחבתי את פירוש הטקסט "בכל קשר יש מין הסודי" 

בשנה האחרונה ובעיקר מאז המלחמה הנוראית הורדתי את הרגל מדוושת הקינק והשליטה. יאמבה כיף וטירוף חושים - לא היה לי.

בתקופה הזו הכרתי ונכנסתי לקשרים דרך אפליקציות כמו באמבל.
מספרים שהסיכוי לקשר משמעותי גדל כשמכירים דרך מפגשי שיחה טובים. זה הגיוני. זה לא מה שקרה לי, אבל זה הגיוני.

את החתירה אל הגבולות שלה ושלי, ליטוש ההתמסרות, הקינק המלוכלך - שמתי בצד. במקום זה התמקדתי בחתירה להבין אותה ולהכיר את עולמה. אולי אפילו ייצא לי להתחבר אליה - מי יודע.  בתקופה הזו הקשבתי המון. לא הגשתי לה פילוסופיות גדולות או משפטי מיינד פאק מניפולטיבים. אחזתי בכוס היין, בירה או ליטפתי כוס קפה וניסיתי להכיל ולהבין עולמה של אישה. ניסיתי גם להבין איפה אני בתוך זה. 

קומץ מסקנות מקומץ הכרויות

1. נשים רוצות גבר דומיננטי: הנשים שיצאתי איתן ברובד עמוק רצו גבר דומיננטי בזוגיות וכנראה במיטה. לא נתקלתי במקרה שצללתי עם מישהי לשיחת עומק והיא אמרה "איך אני רוצה להגיע הביתה ושיחכה לי על 4 וילקק לי את הרגליים". בסופו של יום, לפחות בפנטזיה, הן רצו גבר שיגרום להן להתמסר אליו. זה הרגיש לי מוכר. זה הרגיש לי בנוח.

2. רוב הנשים הן סוטות: רוב הנשים שהצלחתי להחשף לעולם המיני שלהן נשאו העדפה מינית חריגה כזו או אחרת. האחרונה פינטזה על גנגבאנג מבוקר עם אריתראים. נחמד מאד. אני נוטה לחשוב שהנשים בכלוב והנשים בבאמבל סוטות באותה מידה. פשוט אלו מבאמבל מרגישות פחות בנוח להודות במיניות שלהן ולהכיר בה.

3. אני נכבה בחיבור נטול מיניות: אני לא מותנע טוב כשאני מצניע היבטים מיניים בהכרות ומתרכז באישיותה של האישה. אני מתמלא באנרגיה ידידותית, לא רק שחווית הגבר שלי מטשטשת, כל חווית הגבר-אישה מטשטשת והאישה נראית פחות אטרקטיבית. הכרות בלי מיניות בהתחלה עדיין מוזרה לי. 

4. אני נכבה באנרגיה רומנטית: האנרגיה המינית-רומנטית שלי בהחלט טעונה שיפור . אני מתקשה לבטא מחוות רומנטיות בתחילת ההכרות. זה פאק, אבל זה פאק הגיוני. אני טרם מכיר אותן, מאיפה אקריץ עכשיו חיבור רומנטי. לעומת זה, קינק ושליטה (מתונים) יכולים להתקיים גם אל מול זרה מוחלטת. לצערי החברה עדיין לא הבשילה להכרויות מהסוג הזה שאפשר לשלוח אישה באמצע הדייט לשירותים ולדרוש ממנה לחזור כשהתחתונים בתוך הפה שלה ולהמשיך את הדייט עד שאחליט להוציא אותם. אבל זה עוד ישתנה.

5. נשים אוהבות לאללה כשמבינים אותן: במפגש שלא נהוג לגעת באישה בהתחלה, להגיד לה "שאתה מבין אותה" אחרי שהיא שיתפה במשהו אישי זה הכי קרוב למגע שאני יכול לעשות. אני באמת חושב ששיפרתי את כישורי התקשורת שלי בתקופה הזו. לא בטוח. קשר מוצלח יכריע.

.
לא החלטתי איך אני ממשיך מכאן אחר הקשר המשמעותי הבא שלי ואיך סוטים צריכים לחפש קשר רציני באפליקציות הכרויות, אבל אני אופטימי ואם חברים שואלים אותי אני אומר "שאני בדרך הנכונה וזה פשוט לוקח זמן".

_{בתמונה: אני, היא ודייטים מהסוג שאני אוהב.}

למידע נוסף

ישבנו לשתות ב"רוזה" שם בדיזינגוף. שיחה אותנטית של שניים. בימים של מלחמה השיט שבפנים צף הרבה יותר מהר.
דברנו על הכל, על מי שאנחנו ולאן אנחנו הולכים בכלל ובימים אלה בפרט.

כשסיימנו המשכנו לפארק. התיישבנו על ספסל אל מול נחל הירקון.
השעה מאוחרת. המון שקט יפה של חצות שנשבר מדי פעם כשמישהו רץ מאחורינו על השביל.

לא יודע מה הרגשתי באותו זמן. אולי סקרנות, אולי רצון לפלפל את השממה היפה. אולי שובבות שדרשה להתבטא.
ביקשתי ממנה לחלוץ שדיים. היא היססה. היתה נבוכה, אבל לבסוף חלצה את שניהם, נותנת לפיטמותיה להתענג באויר הקר.
"אפשר להחזיר?" 
"את יודעת שלא.." עניתי.

אני ממשיך לצבוט ולהשתעשע עם פיטמותיה, ותוך כדי מלטף את חריץ תחתוניה שנהיה לח על אצבעי, מאפשר לי אפילו להעמיק ולחדור יותר.

היא עוצמת עיניים ומתייסרת בגניחות יפות של הנאה. מהנהימות האהובות עלי.
יודעת שאולי צופים בה, אבל יודעת גם שהיא שמורה, מפשקת את רגליה בשבילי ופותחת את עצמה.

בינתיים איברי הזדקר יפה במכנסיים. 
לבסוף הנחתי לשדיה, החזרתי אותם למקומם וחזרתי ללטף אותה בעורף ולענג אותה אחרת. 

ישראליות סובלות מספיק בתקופה זו גם ככה. חבקתי אותה והשתתקנו שנינו כשאיברי קשה כמו שקשה המלחמה הזו.

מי שהיה בסין אתיקס הסופ"ש, ספינת הדגל של מסיבת הפטיש בישראל, שם לב לאוירה השונה. 
ההפקה היתה מושלמת ביום שישי. סין אתיקס בדיוק כמו שאנו מכירים:
אוירה אפלה עם מוזיקת אלקטרו מדויקת, צליל מדהים, תאורה מפעימה ומופעים שמשאירים טעם של עוד.

ולמרות שההפקה היתה ברמה הגבוהה ביותר - החוויה הפעם היתה אחרת.
המבלים נראו פחות מסיבתיים, באופן טבעי פחות בליינים פקדו את המסיבה. 
נראה כי אנשים באו להיות אחד עם השני, לאו דוקא כדי לשמוח, אלא כדי להתחבר ולחלוק.
זה היה סין אתיקס מיוחד. לא פחות טוב, אבל שונה. סין אתיקס של מלחמה.
כשרוח העם ירודה זה זולג מטה עד קהילת הפטיש והקינק בישראל.

שמחתי שהלכתי. נהנתי מהאוירה ומהחברים. באופן אישי אני מאמין שחשוב לצאת ולבלות בימים אלה, לא להתעלם מהכאב והמתקופה המורכבת, אבל כן לשמור על הגחלת, לחמם מנועים. גם שעדיין הנפש לא מוכנה ולא יכולה לשמוח באמת, אני מזכיר לעצמי שאוטוטו יהיה כאן טוב. 

מאחל שהחטופים ישובו במהרה, שנכריע את המלחמה הזו, שנפתח לחמאס ת'תHת ושלא יפגעו כוחותינו היקרים!

https://www.instagram.com/reel/CxvdzdhMqgj/?igshid=MzY1NDJmNzMyNQ

עם החולצה הגדולה שלי ותחתונים בלבד היא חזרה להתיישב לידי בסלון. לפני שהתיישבה על הספה ביקשתי ממנה לעצור ולהעמד מולי כשחלציה אל מול פניי. 

אני מרים את החולצה ומחליק את היד על בטנה. מנשק את מרכז הבטן, במידה רבה מקדש את האישה היפה הזו בזמן שאני גולש עם היד אל עבר המפשעה, מלטף את התחתונים המהודקים על הכוס שלה ואז חושף אותו, רטוב ולח ובעיקר קרוב אלי כל כך. נושם אותה, מסניף אותה וטועם. הזין הקשיח כבר זומם מזימות, אבל אני משהה את כולן. נהנה מתהליך איטי שבו אני מפשיט אותה – מקלף.
ישרתי מבט אל עיניה וראיתי מבוכה נעימה. לא צריך להגיד דבר. היא יודעת שהיא חשופה מאד עכשיו ואני יודע שהיא מגישה לי את זה. המשכתי להעביר את האצבע על איבר מינה הרטוב עד שביקשתי ממנה להתיישב. עלי.
 

בחיבור כזה היא מרגישה בנוח להיות הכי מפורקת וחסרת מגננות – פשוט להיות היא. להגיש לי אותה חשופה ופגיעה ואני יכול לבחור אם לפגוע בה או לשמור עליה. כל אדם בריא שייקבל גור כלבים חסר ישע אל ידיו – דבר ראשון שיעשה זה יגונן עליו.
אז אני שם בשבילה, עם כל מה שיש לי, עם כל מה שאני יודע, מכיל ומבין אותה.

האקט הפיזי הופך להיות רגיש יותר, חשוף וכואב, ארוז היטב בחיבור משמעותי שיצרנו. כשיש התפשטות מנטלית טרם ההתפשטות הפיזית אז החדירה לגוף היא במידה רבה גם החדירה לנפש.

אני חודר אליה, אל גופה העירום, אל נפשה. אין מגננות, אין אגו. אין רצון להתענג. כל מה שיש זה חיבור ישיר בין אדם לאדם ובין אדם לעצמו. חיבור כואב, עוצמתי. כל נגיעה מורגשת היטב, כל ספאנק זורם מהגוף פנימה אל כאב של הנפש. הזין חודר מהכוס הישר אל המוח. אני נותן לה להרגיש ולהבין שהיא הכי חזקה גם שהיא פגיעה, גם שהיא מפורקת לגמרי. הנה היא ניצבת מול כל זה, מתמסרת מבלי לברוח. יודעת שאני לא עושה לה הנחות וגם היא לא תעשה לעצמה.

—

בסוף אחרי שהזדיינו כל כך חשוף וכואב, אחרי שהיא שיחררה הכל, כשהיא עירומה מבפנים כלפי חוץ, היא לא משאירה לי ברירה אלא לעטוף אותה, להשלים ולהיות שכבת ההגנה שקודם היא הסירה בפני. מערסל אותה ומסיים איתה את הלילה.

בשישי רבנו.

צווחת עלי.

אני מסתכל עליך.
קצת נונשלנטי.
קצת מבוהל.

"אולי את עושה מזה ענין...". 
הלכת לחדר והסתגרת.

ישבתי בסלון מבואס.

כעבור כמה שעות הופעת לצידי,

עם קערת אורז,

אבל בלי מילים.

אז רק אכלנו,

בלי מילים

בסוף חיבקתי אותך.

ואז נצמדתי.

וליטפתי

ואני פולש אל בין רגלייך

נוגע שם,

מאייד אותך עם האצבעות שלי

את מרטיבה,
אצבע בפה.

טועם את הקינוח שאת

את מתייפחת
אני מתבונן בך עצומת עיניים.

הכי יפה בעולם.
אני חולץ לך שד
כי זה באמת יפה בחורה מפושקת על הספה עם שד אחד בחוץ.
את נכנעת לעונג. 
אני מנצל את זה שהפה שלך פתוח למחצה ומנשק,
נהנה מהשפתיים היפות שלך.
טועם את האישה שלי.
את יודעת שהכל יכול להסלים מהר מאד
וכבר שורר בי רצון להתעלל בך מינית
אז את רק מתמסרת לרגע יותר
מנצלת את הרגעים הקצובים שאני כולי עבורך - מתמסרת,
לפני שאהפוך אותך לזונה הקטנה שלי.

ואולי היום רק באתי לאהוב?
מי יודע...
יש בי שני כוחות.
את לא יודעת מה יקרה,
גם לא אני.

הדבר שהכי קשה לי זה לבטא רגש גולמי בפניה. לא כזה שארוז במילים יפות. פאקינג עצבים חשופים. קשה לי להיות פגיע, קשה לי שהיא יודעת מה אני מרגיש כלפיה, בטח בקשר מלוכלך ואפל כמו שלנו שבו אני רק רוצה להיות בשליטה ולהמנע מלתת לכוחות לא רציונלים לנהל אותי, לקחת ממני את השליטה על הקשר ולחשוף את האדם שאני.

אבל היא רוצה את הרגש שלי. היא תובעת אותו. היא יודעת שזה החייל השבוי שלה. היא לא מוותרת לי. היא מצמידה אלי את הפנים שלה. נועצת בי מבט עמוק, מחייכת, מפלרטטת איתי במבט. מכירה היטב את ההשפעה שיש למבט שלה עלי. יודעת שעיניה מרככות אותי ורוצה לדעת כמה היא יכולה להשפיע עלי בכוחותיה המיסטים. אולי היא אפילו יודעת כמה אני אוהב אותה, הזונה הזו.

אני מצמיד אליה שפתיים, מנשק אותה, מרגיש אותה באמת, בלי שום רצון לזיין, לסשן, רק להתחבר אל מה שהיא, אל כל הטוב שיצרנו.
אני סופח אותה אל תוככי, מתחבר, מרגיש אותה היטב, נותן ללשונות להתחכך זו בזו, לרקוד את המחול שלהם.
מרגיש פתאם חשוף ופגיע. אז אני נפלט מחלל הפה הנעים שלה, מהמקום בו  התלטפתי והתעטפתי בלשונה.

מיד אחזתי בחוזקה בשיערה, קיבעתי את ראשה היטב והתחלתי לזלוג מהפנים אל הצואר שלה, נישקתי אותו באגרסיביות, נותן לתשוקה לשטוף את החוויה הרגשית הזו  ולאפשר לעוצמה אחרת לקחת את הענינים. 

אני חוזר שוב אל פניה, נותן ביס בשפה וחודר אל פיה.
הפעם חזרתי כדי לכבוש.
הפעם אני מגיע חמוש.
אני מרגיש אותה מתרככת לי בפה. גופה נשמט בין ידיי ומאפשר לי לחבק אותה חזק.
היא רוצה שאכאיב לה עם התשוקה שלי - היא רוצה אותי ככה. 

אני סותם לה את הפה עם האצבע. מבקש ממנה ללקק אותה כשאני נועץ בה. היא נועצת בי מבט ומלקקת.
עכשיו היא כבר מסורה. עכשיו המבט שלה כנוע. היא נותנת לי את הזכות להוביל מכאן. היא מגישה ואני לוקח.
המשחק השתנה וגם החוקים.

אני שואל אותה אם היא זוכרת מה אמרתי לה קודם. היא מזכירה לי. קצת קשה להבין כי האצבע תקועה היטב במעמקי הלוע, אבל במהלך ההכרות בנינו היא למדה לסנן יפה דברים.  אני מושך את האצבע שבפיה למטה ומוריד אותה על הברכיים, ממקם אותה בין שני רגליי. מבקש ממנה להוציא לשון החוצה. מלטף אותה, מרגיש את האישה שלי, מתחבר אליה הפעם במגע, מתחבר אליה לפני שאנחנו הולכים לסטות מדרך הישר. 

אני אוהב להרגיש היטב חלקים ספציפיים בגופה, אולי אפילו להתייחד איתם. הליטוף שלי מתחיל מפניה, עולה לשיער, מחליק יד על גבה, גולש על ישבנה, ומגיע אל בין רגלייה, מלטף שם, נהנה מהלחות שמוקדשת לי. כוס הקסמים שלי.

אני מתבונן בה תוך כדי. מבקש ממנה שמעתה תעשה ביד ולא תפסיק עד שאגיד אחרת, ככה עם הלשון בחוץ.

אני מתיישב על הספה שלפניה, מוריד מכנסיים ותחתונים ומבקש ממנה לרדת על ארבע, להסניף את הזין הזקור היטב ואת הביצים בזמן שהיא מאוננת לעצמה עם לשון בחוץ, סמוכה לאיברי. אוסר עליה לגעת.

"אם תלקקי תחטפי סטירה".
"אם תתחנני ללקק, תחטפי".
"אם תבקשי לגמור, תחטפי".

מלטף אותה תוך כדי שהיא מסניפה, מרגיש אותה כל כך חזק. כל כך ממוקדת בסיטואציה. היא מנגנת את  המנגינה של העונג וגונחת תוך כדי שהיא מתאפקת לא לגמור. נלחמת לא להשפריץ, להתפרק פה ולסיים את הסיטואציה שבניתי בעמל רב.

אני חוזר להתבונן בעיניה היפות, המתחננות, המשתוקקות, אלו שקודם ירו לי חץ בלב במבט אחד בלבד.  היא כולה עכשיו אנרגיה מינית אחת מרוכזת, מסורה, נטולת חששות, פה עכשיו בין רגליי - רק שלי. 

היא מתחננת אלי במבט, מייללת, מבקשת אישור.
אני מניד את הראש בשלילה.

"את רוצה לגמור, כלבונת יפה?" אני שואל. היא מהנהנת נמרצות שכן, הכלבה המיוחמת הזו.

אני מתנתק מהסיטואציה לרגע, מתכנס בעצמי ורק חושב לעצמי "אז תפסיקי לגרום לי לאהוב אותך כל כך." 

אבל לה אמרתי רק מה שהיא צריכה לשמוע…

שליטה היא קודם כל שליטה על עצמי כדי שאוכל לשלוט על הסיטואציה, עליה. 
אבל לעומת זה ובמקביל, לפעמים אני חושק באופן כזה שאני רק רוצה לצרוך אותה, לאבד שליטה על יצריי, על מעצוריי ולהתרסק עמוק אל תוך גופה, אל כל מה שהיא בעצם. תשוקה עמוקה, הדדית ומשמעותית צריכה ויכולה להשתלב עם שליטה, לפעמים על חשבון שליטה  - היצר החייתי חייב לקבל דרור בשלב זה או אחר וכשהוא בוער בי ועוד איך אשלב באקט.

כאשר אני משלב את היצר 
חזרנו הביתה. דחפתי אותה למיטה וקשרתי את ידיה עם חגורה מעל הראש כשהן מוצלבות וקבעתי אותן בקשירה נוספת למיטה.

הפתיעה אותה הפתאומיות, אבל כזו היא הפתאומיות - מפתיעה.
היא הביטה בי בהלם סקרן והזיזה את ידיה, רוצה להשתחרר, נתתי לה סטירת הרגעה ללא מרשם. היא התקבעה.
התחלתי לנשק את פניה, את שפתיה. היא נשכה אותי הזונה, אבל היא זונה כאמור, הייתי צריך לצפות לזה.
לא היה אכפת לי. חשקתי בה כל כך באותה עת ולא טרחתי להעניש. 

הפשלתי את החלק העליון של השמלה, ירדתי מפניה אל שדיה ונשקתי אותם בחוזקה, חפנתי אותם בחוזקה, מכאיב לה בכוונה, מלקק, יונק ומנשק. ירדתי לבטן.  סללתי את דרכי מטה אל עמק הברכה, פשקתי את רגליה בחוזקה. עיקפתי את האזור האינטימי שלה עם הלשון, נהנה מהנפיחות של האזור הקסום הזה.
עליתי לנשק אותה שוב בבטן. הפעם ידי השמאלית מלטפת את הכוס, ממשיך אל עבר פניה. היא גונחת, חסרת אונים, מפורקת מבגדיה, נראית  כמו תאונת עבודה אסתטית.

אני רוצה להכאיב לה עכשיו. אני רוצה שהיא תרגיש את הכאב שהתשוקה כלפיה מסבה לי אז אני מספינק על הכוס הנפוח. האנחות העוצמתיות שלה מחייבות ספנכוס נוסף. ספנכוס, הפעם חזק יותר. ואז ועוד ספנכוס. אני מתיוון לי מרוב ספנכוסים.  🍽

כשהיא התחילה לזמר את הגניחות האלה שלפני גמירה אחזתי אותה מצווארה, הבטתי בה עמוקות ואסרתי עליה במילה  "לא. ברור?"
מתוך הטירוף התשוקתי שאני נמצא בו אני מוצא כוח אצור לשלוט בעצמי. אבל היום לא באתי לנהל - לא באתי לעבוד.
היום באתי לצרוך את האישה שלי ואני פשוט לא רוצה שהיא תפריע לי. 

אני שוב צולל מטה אל כוסה. היא מתפתלת, מרטיבה את הסדינים, משמידה את המיטה. אני דוחף את לשוני אל תוככיה המוצנעים, לוחץ על הדגדגן ופשוט יונק ואוכל אותו כאילו היא הסעודה האחרונה (לא משווה את עצמי לישו, ג'יסס קרייס, רק אותה לסעודה האחרונה).

הרעב שבתוכי הוא רעב שלא יודע שובע. הוא רעב שמתעצם ככל שמלעיטים אותו. רעב של נצחים כי היא תמיד תהיה היא ואני תמיד אהיה אני ואנחנו לעולם לא נוכל להתאחד לישות אחת כמו שרציתי. 

עליתי חזרה אל פניה, שמתי יד על פיה וסתמתי אותו. חדרתי אל גופה בעוצמה.
היא גנחה לי אל תוך היד ואני כל כך נהנה מעיניה שפעורות כלפיי.
זיינתי אותה. זיינתי אותה הכי חזק שאני יודע. הכאבתי לה, פתחתי אותה, פירקתי אותה. גם את החתיכות הייתי גורס לו יכלתי.
התבוננתי בעיניה לאורך כל הזמן הזה,  ראיתי את הסערה שמשתוללת בתוכה. ואז זיינתי אותה עמוק יותר, חותר אל הרחם.
האטתי את הקצב כדי להתבונן בה, כדי להרגיש אותה, כדי לוודא סנכרון. עדיין חודר, עדיין עמוק אבל הפעם לאט וחזק כמעט שלא יוצא מגופה. היא בקשה לגמור וסרבתי. לא רק שסירבתי, בקשתי ממנה שתסתום ולקחתי את הויבטור והצמדתי לדגדגן והמשכתי לזיין. היא התחננה ואני רק אחזתי לה בגרון, מסתכל עליה ודורש ממנה לשתוק. היא מתפתלת ואני מתמסר לחוסר האונים שלה, לחוסר האונים שלי, שפוט של התשוקה שלי אליה.

הגיעה לה עת. ביקשתי ממני להוציא לשון. היא הוציאה. שלפתי את הזין מהחור השחור שביקום המקביל שהייתי בו. גמרתי על פניה היפות.
מרחתי את השפיך עם איבר המין שלי ונגבתי הכל אל תוך הפה. היא לגמה בשקיקה.

מותש ומזיע קמתי והתיישבתי מולה, התמקמתי בין רגליה, שותה מבקבוק המים, צופה בה מרוטשת .
זרקתי את הויברטור אל בין הרגליים, לקחתי את הטלפון, פתחתי אפליקציית וולט ושאלתי "ממי, מה תרצי לאכול?"

עגבניה. מלפפון. 2 ביצים מקושקשות. טונה עם שמן בצד ומיץ תפוזים שקניתי (אבל טבעי - כי איכות וזה).
אני מכין ארוחת בוקר לאישה המיוחדת שהתעוררה בדירתי  לאחר שלילה לפני כן היתה קשורה לעצמה ברגליים ובידיים ועוד חגורה אחת למיטה כדי לקבע לה את הצורה.
כשישבנה מורם, חורה פעור לעברי (מסיבות ששמורות במערכת.. העצבים).
הניגודיות הזו בין שני צדדים שבתוכי, בין שני כוחות, היא לפעמית בלתי נסבלת. לפעמים היא יפהפיה.
קורים גם מצבים אבסורדים שאני מוצא את עצמי שואל בנימוס "אם גברתי תואיל בבקשה להרים את הישבן קצת יותר  כדי להקל עלי את השימוש בו.". 

עסקתי קודם בחיבור לאחרת. אבל מה לגבי החיבורים שאני יוצר, לא רק לעצמי, אלא לחלקים סותרים בעצמי כדי שישכנו זה לצד זה בשלום.
כשהדיסוננס צורם, כשאני מתבקש להסביר, אני מזכיר לעצמי להיות סוטה שהוא גם מכבד. לא רק שזה אפשרי, זה גם מתבקש. 

בעוד התפיסה שלי את עצמי היא חד-חוויתית, אני מרובד ומכיל רכיבים שסותרים ממש זה את זה.
זו האחריות שלי לגשר בצורה אלגנטית בין שניהם באופן שיצור חיבור הרמוני מועצם, דוקא מתוך הסתירה והפער, כמו החיבור המיוחד שיוצר גבר אל אישה, כמו החיבור שיוצר שולט אל נשלטת.  מצד אחד גבר ג'נטלמן שאני אוהב ורוצה להיות אל מול האישה שלי, לכבד אותה מהמקום הכי עמוק ואחראי.
מצד שני לחצוב מנהרה תת-קרקעית שתוביל אותי, במידה רבה אותנו, אל עולם שבו הג'נטלמן הזה מתברר כסרסור-אישי נאלח שאוהב שהאישה שלו מריירת על הזין שלו הנעוץ בפיה, כשפותה מטפטף על הריצפה - שם היא ממוקמת. אחרי שעוללתי מזימות לנקביה היפים שבצידו השני של גופה . ☯