חומרים גזורים מחוויות שלמות

בסוף המפגש הסעתי אותה חזרה לביתה.
עצרתי יחסית קרוב לבנין שלה, חניתי בחניה של אחד העסקים שם, לא אגיד חניון שכוח-אל, אבל שכוח.

היא סיפרה לי על איזה עימות שהיה לה עם קולגה לעבודה. מישהי שעיצבנה אותה והיא רצתה להתפוצץ עליה.
אם זה מענין מישהו, בסוף היא לא התפוצצה, אבל כן תהתה אם זה היה נכון או שבסוף זה יתפוצץ. ואללה דילמה לגיטימית.

היא סיפרה את זה ברוגע, מהרהרת לאורכו. היא הרגישה כמו קורבן של העימות הזה .ואני חשבתי שזה חמוד שהיא חשופה אלי ככה. לא אמרתי לה כמובן. התעניינתי דרך שאלות קצרות. לא נתתי לה פידבק. הנחתי שזה לא מה שהיתה צריכה. 

הסיפור התארך ונכנס לפינות וסמטאות שקשורות לכל מערכות היחסים הסבוכות שלה ושל חבריה לעבודה.
ואני ממוקד בה ומתחרמן. כבר נישקתי אותה קודם. לא היה בוער בי לנשק אותה שוב, אלא להמשיך להקשיב, אבל נמשכתי אליה מאד, אז התחלתי ללטף אותה.

זה כלל ידוע שבלילה ללטיפות יש נטיה להגזים. ידי פגשה את צווארה, ליטפתי אותו באיטיות, ואז ככה אט אט ירדתי במורד צווארה אל כיוון המחשוף.
אפשר להגיד שהתדרדרתי לשם. אם היתה כוונה או מוטיבציה לעשות כן "אין לדעת".

היא לבשה חולצה לבנה מכופתרת כזו. ואני כאמור מדורדר יפה מאד. אז גלשתי גם לשם. פותח כפתור אחד ואז עוד אחד,
לא מפריע לה לדבר. היא יכולה להמשיך בזמן שאני מעסיק את עצמי.
היא לא עצרה אותי, אז פתחתי גם את הכפתור השלישי.

היא האטה מעט את קצב דיבורה ועכשיו אני כבר יכול להגיד שהסיפור לא הגיע לסיומו מעולם.
ספק אם היה לו סוף, מוסר השכל, או תכלית ראויה. סיפור מריבה חובק עולם שכזה.

בינתיים החזיה שלה היתה חשופה ואיפשרה הצצה אל מחשוף עמוק שדיבר אלי.
הפשלתי את החזייה עד שנגלה בפני חזה קטן, זקור ומתוק שבמרכזו פיטמה יפה וחצופה.

התחלתי ללטף את הפיטמה, מתבונן בה, נהנה לראות אותה מזדקרת באצבעותיי. הזין שלי התחיל להתקשות מתחת למכנסיים.
קצב דיבורה הפך להיות גדוע והסיפור החל להתמוסס לו ולהתחלף באנחות קצובות. 

היא עצמה עיניים והחלה לגנוח. אני נהנה לנגן דרך פיטמתה את גניחותיה. מלטף, צובט, שוב מלטף, עולה לצוואר, ושוב צובט את פיטמתה, פורט על מיתרי קולה .

הגניחות שלה גברו ונראה שבשלב מסוים התנתקה מהעולם החיצון בו היינו. כמו מסרה לי את עצמה והלכה להתמקד בהנאתה, משאירה אותי לבד עם איברי הקשה והזקור ומוטיבציה מוזרה להמשיך.

---

כשסיימנו, רגע לפני שהיא יצאה מהרכב, כשאנחנו מחוייכים, חרמנים וקצת נבוכים, שאלתי אותה בחיוך שובב למה לדעתה זה כל כך מחרמן אותה כשאני מכאיב לה?

היא השתהתה, כאילו חושבת, כאילו לא רוצה להגיד.

"לפעמים אני אוהבת להרגיש כאב. הוא מזכיר לי כאב אחר שיש לי בלב".

האמת היא שהתשובה הזו נגעה בי. לא היה לי מה להשיב לה. אז רק הסתכלתי עליה, חייכתי אל תוך עיניה והנהנתי.

"למה אתה אוהב להכאיב, אה יא פסיכופת?"

"אני... אני פשוט... נהנתי לראות אותך נהנית."

היא לא הקשתה עלי בשאלות נוספות.
נפרדנו שם. נסעתי חזרה אל ביתי.

---

בדרך הביתה, פתאם הבנתי למה אני אוהב להכאיב לה ככה.

"זה מזכיר לי כאב אחר שיש לי בלב..."

ובתור בדסמי קינקי - אני לגמרי סבבה עם זה.

כשמתחילים להעמיק בשורשי המוטיבציה של המין האנושי מבינים שבשכבות העמוקות אז יותר מאשר הנאה מניעה אותנו זהו הכאב שמניע אותנו ומוביל אותנו בהחלטות החשובות.

הרקע לכל הכתיבה הזו היא ניסיון שלי להבין איך בעבר נכנסתי לקשר שלא כל כך התאים לי, מלבד החיבור המיני החזק. 

הסיבה לכך לדעתי היא כנראה אבולוציונית. הנאה להבדיל מכאב איננה מקדמת השרדות ולכן נטמעת פחות טוב בזכרון הרגשי שלנו.
לעומת ההנאה, ההתמודדות שלנו עם כאב וחוויות שליליות אחרות דוקא סייעו לנו לשרוד במשך עשרות אלפי שנים.
נוסיף לכך שכאב נצרב בזכרון הרגשי בעוצמה רבה פי כמה מהאופן שבו נצרבת הנאה.
כאן קורה משהו מענין. כאשר אנחנו משלבים סקס עם פצעים רגשיים, אנחנו מעצימים לא רק כאב שנצרב אצלנו בעבר, אלא גם את המיניות דרך הכאב ובסופו של דבר  חווים בעוצמה הנאה מינית. מי מאיתנו לא אוהב לחוות דברים בעוצמה. בהקשר זה, לפעמים הכמיהה שלנו לחוות דברים בעוצמה היא כשלעצמה תוצאה של פצע. 

הרבה לפני בדסמ וקינק, אפשר לראות כמעט בכל העדפה שורשית שלנו, איך הפצעים שלנו לוקחים חלק בהחלטות שלנו ובהתנהלות שלנו. למש, כיצד אנחנו שומרים על מרחק רגשי מקשרים ומתקשים להפתח בגלל שמישהו שבר לנו את האמון (או שלא היה אמון מלכתחילה), או מתקרבים יותר מדי כי אנחנו נזקקים לתמיכה רגשית שקיבלנו או לא קיבלנו בתור ילדים.

גם אם הרבה מתכחשים לזה שלא לומר מתגוננים, קינקיות, בדסמ וסטייתיות, היא בדרך כלל תוצאה של פצע, או עיבוד חוויה שכוללת כאב, לפעמים טראומה של ממש.
דוגמאות ידועות הם בחור שהרגיש חסר שליטה על חייו והפך להיות שולט כדי להחזיר אותה, בחורה שעברה פגיעה מינית ורוצה לטפל בה דרך עיבוד שלה תחת תנאים מבוקרים כמו סשן. לעומת השילוב המיוחד הזה בין פצע רגשי למיניות, סקס ונילי לפעמים כל מה שהוא זה סקס שטוח, ללא אלמנטים פתולוגים, שמתמקד בהנאה פשוטה בלבד ולכן פחות מענין.

האם זה רע? מה זה בכלל רע? אני חושב שלשלב כאב עם מיניות זה אחלה דרך להתמודד עם השיט של החיים. והחיים משיטים אותנו יפה מאד, אז למה לא בעצם?

לפני שנה, בפברואר, היא פרסמה איזה פוסט דעתני. אין מצב שאני נותן לפוסט הזה לחיות את חייו מבלי שאשתף את דעתי החשובה בתגובה (ואולי ככה לשנות סדרי עולם).
אז הגבתי והחצופה הזו העזה להגיב לתגובה שלי

יש גבול! כתבתי לה בפרטי וככה התחילה למעשה ההתכתבות בנינו. מסיבות עלומות התחבבתי עליה, ואיכשהו התפתחה שיחה שגלשה אל מי שאנחנו ואל מה שאנחנו רוצים בחיים המזויינים האלה.

בין המילים רמזתי לה שאני קצת סוטה. היא לא ממש הבינה מה זה אומר, אבל גם לא העמיקה. היה לה נעים בחברתי האינטרנטית והיא פשוט ניסתה להבין מי אני, ואני נהניתי להבין מי היא.

אחרי חודשיים הרגשתי שהיא חשפה בפני מישהי שהייתי רוצה לפגוש במציאות, והתחלתי לתהות אם כדאי לתקף את הקשר הזה גם מחוץ למסך.

הצעתי לה להיפגש. ביקשתי שגם נפגש באופן מסוים . אוקי... מאד מסוים, אופן שמעיד שאני קצת משובש בדרכי השובבה (אבל גם מקורי).
היא הסכימה. אופן משובש להכיר הוא אופן נפלא להכיר, ואכן השעה הראשונה של המפגש נצרבה לנו כאבן דרך בקשר שלנו.

לאחר מכן, כשישבנו לשתות משהו בבית קפה ליד, שאלתי אותה: "למה הסכמת לזוהמה שיש לי בראש? את בקושי מכירה אותי."
ואז היא אמרה לי משהו: "כי אני סומכת עליך."

היא לא הכירה את עולם הקינק והשליטה, המושגים לא עניינו אותה. היא פשוט סמכה עליי. סמכה עליי וזהו. מתוך זה היא נפתחה אליי והגישה לי את כולה, כולל היבטים סוטים ויפים. לא כדי לחוות משהו, לא כי היה לה צורך כזה או אחר – היא חשפה בפניי צדדים סוטים רק כי הנפש שלה נפרמה מולי והציגה מקומות אינטימיים שלא מתיישבים עם שום נורמה או מגננה.

אני שואל את עצמי האם כולנו סוטים מאחורי המסכות והנורמות, ולמעשה סטייה היא פשוט צורך אישי שהוא מעבר לנורמות ולמגננות?

האם מה שאנחנו צריכים כדי לחשוף איזה צד סוטה וחבוי זה אמון כלפי הצד השני? 

מילאתי את הגרון שלה בזין שלי. ביקשתי ממנה לעצום עיניים ולהתמסר לחוויה במשך כמה שניות, להבין את מקומה...
היא שתקה כשאיברי נעוץ בה והתמסרה.
ואני, בין החוויה, חשבתי לאיזה מקומות נפלאים אפשר לקחת אמון.

נראה שזלדה התכוונה בטקסט לאישיותה המרובדת של האישה, ההורמונים, וכל מה שהופך אישה לתנודתית, לא חד משמעית ובכלל המורכבות שהופכת אתכן למאתגרות ואהובות כל כך והכמיהה למצוא אדם שיקבל ויבין את כל הטוב הזה. 

לעומת זה, אני כמו חלקכם כאן, הרחבתי את פירוש הטקסט "בכל קשר יש מין הסודי" 

בשנה האחרונה ובעיקר מאז המלחמה הנוראית הורדתי את הרגל מדוושת הקינק והשליטה. יאמבה כיף וטירוף חושים - לא היה לי.

בתקופה הזו הכרתי ונכנסתי לקשרים דרך אפליקציות כמו באמבל.
מספרים שהסיכוי לקשר משמעותי גדל כשמכירים דרך מפגשי שיחה טובים. זה הגיוני. זה לא מה שקרה לי, אבל זה הגיוני.

את החתירה אל הגבולות שלה ושלי, ליטוש ההתמסרות, הקינק המלוכלך - שמתי בצד. במקום זה התמקדתי בחתירה להבין אותה ולהכיר את עולמה. אולי אפילו ייצא לי להתחבר אליה - מי יודע.  בתקופה הזו הקשבתי המון. לא הגשתי לה פילוסופיות גדולות או משפטי מיינד פאק מניפולטיבים. אחזתי בכוס היין, בירה או ליטפתי כוס קפה וניסיתי להכיל ולהבין עולמה של אישה. ניסיתי גם להבין איפה אני בתוך זה. 

קומץ מסקנות מקומץ הכרויות

1. נשים רוצות גבר דומיננטי: הנשים שיצאתי איתן ברובד עמוק רצו גבר דומיננטי בזוגיות וכנראה במיטה. לא נתקלתי במקרה שצללתי עם מישהי לשיחת עומק והיא אמרה "איך אני רוצה להגיע הביתה ושיחכה לי על 4 וילקק לי את הרגליים". בסופו של יום, לפחות בפנטזיה, הן רצו גבר שיגרום להן להתמסר אליו. זה הרגיש לי מוכר. זה הרגיש לי בנוח.

2. רוב הנשים הן סוטות: רוב הנשים שהצלחתי להחשף לעולם המיני שלהן נשאו העדפה מינית חריגה כזו או אחרת. האחרונה פינטזה על גנגבאנג מבוקר עם אריתראים. נחמד מאד. אני נוטה לחשוב שהנשים בכלוב והנשים בבאמבל סוטות באותה מידה. פשוט אלו מבאמבל מרגישות פחות בנוח להודות במיניות שלהן ולהכיר בה.

3. אני נכבה בחיבור נטול מיניות: אני לא מותנע טוב כשאני מצניע היבטים מיניים בהכרות ומתרכז באישיותה של האישה. אני מתמלא באנרגיה ידידותית, לא רק שחווית הגבר שלי מטשטשת, כל חווית הגבר-אישה מטשטשת והאישה נראית פחות אטרקטיבית. הכרות בלי מיניות בהתחלה עדיין מוזרה לי. 

4. אני נכבה באנרגיה רומנטית: האנרגיה המינית-רומנטית שלי בהחלט טעונה שיפור . אני מתקשה לבטא מחוות רומנטיות בתחילת ההכרות. זה פאק, אבל זה פאק הגיוני. אני טרם מכיר אותן, מאיפה אקריץ עכשיו חיבור רומנטי. לעומת זה, קינק ושליטה (מתונים) יכולים להתקיים גם אל מול זרה מוחלטת. לצערי החברה עדיין לא הבשילה להכרויות מהסוג הזה שאפשר לשלוח אישה באמצע הדייט לשירותים ולדרוש ממנה לחזור כשהתחתונים בתוך הפה שלה ולהמשיך את הדייט עד שאחליט להוציא אותם. אבל זה עוד ישתנה.

5. נשים אוהבות לאללה כשמבינים אותן: במפגש שלא נהוג לגעת באישה בהתחלה, להגיד לה "שאתה מבין אותה" אחרי שהיא שיתפה במשהו אישי זה הכי קרוב למגע שאני יכול לעשות. אני באמת חושב ששיפרתי את כישורי התקשורת שלי בתקופה הזו. לא בטוח. קשר מוצלח יכריע.

.
לא החלטתי איך אני ממשיך מכאן אחר הקשר המשמעותי הבא שלי ואיך סוטים צריכים לחפש קשר רציני באפליקציות הכרויות, אבל אני אופטימי ואם חברים שואלים אותי אני אומר "שאני בדרך הנכונה וזה פשוט לוקח זמן".

_{בתמונה: אני, היא ודייטים מהסוג שאני אוהב.}

למידע נוסף

ישבנו לשתות ב"רוזה" שם בדיזינגוף. שיחה אותנטית של שניים. בימים של מלחמה השיט שבפנים צף הרבה יותר מהר.
דברנו על הכל, על מי שאנחנו ולאן אנחנו הולכים בכלל ובימים אלה בפרט.

כשסיימנו המשכנו לפארק. התיישבנו על ספסל אל מול נחל הירקון.
השעה מאוחרת. המון שקט יפה של חצות שנשבר מדי פעם כשמישהו רץ מאחורינו על השביל.

לא יודע מה הרגשתי באותו זמן. אולי סקרנות, אולי רצון לפלפל את השממה היפה. אולי שובבות שדרשה להתבטא.
ביקשתי ממנה לחלוץ שדיים. היא היססה. היתה נבוכה, אבל לבסוף חלצה את שניהם, נותנת לפיטמותיה להתענג באויר הקר.
"אפשר להחזיר?" 
"את יודעת שלא.." עניתי.

אני ממשיך לצבוט ולהשתעשע עם פיטמותיה, ותוך כדי מלטף את חריץ תחתוניה שנהיה לח על אצבעי, מאפשר לי אפילו להעמיק ולחדור יותר.

היא עוצמת עיניים ומתייסרת בגניחות יפות של הנאה. מהנהימות האהובות עלי.
יודעת שאולי צופים בה, אבל יודעת גם שהיא שמורה, מפשקת את רגליה בשבילי ופותחת את עצמה.

בינתיים איברי הזדקר יפה במכנסיים. 
לבסוף הנחתי לשדיה, החזרתי אותם למקומם וחזרתי ללטף אותה בעורף ולענג אותה אחרת. 

ישראליות סובלות מספיק בתקופה זו גם ככה. חבקתי אותה והשתתקנו שנינו כשאיברי קשה כמו שקשה המלחמה הזו.

מי שהיה בסין אתיקס הסופ"ש, ספינת הדגל של מסיבת הפטיש בישראל, שם לב לאוירה השונה. 
ההפקה היתה מושלמת ביום שישי. סין אתיקס בדיוק כמו שאנו מכירים:
אוירה אפלה עם מוזיקת אלקטרו מדויקת, צליל מדהים, תאורה מפעימה ומופעים שמשאירים טעם של עוד.

ולמרות שההפקה היתה ברמה הגבוהה ביותר - החוויה הפעם היתה אחרת.
המבלים נראו פחות מסיבתיים, באופן טבעי פחות בליינים פקדו את המסיבה. 
נראה כי אנשים באו להיות אחד עם השני, לאו דוקא כדי לשמוח, אלא כדי להתחבר ולחלוק.
זה היה סין אתיקס מיוחד. לא פחות טוב, אבל שונה. סין אתיקס של מלחמה.
כשרוח העם ירודה זה זולג מטה עד קהילת הפטיש והקינק בישראל.

שמחתי שהלכתי. נהנתי מהאוירה ומהחברים. באופן אישי אני מאמין שחשוב לצאת ולבלות בימים אלה, לא להתעלם מהכאב והמתקופה המורכבת, אבל כן לשמור על הגחלת, לחמם מנועים. גם שעדיין הנפש לא מוכנה ולא יכולה לשמוח באמת, אני מזכיר לעצמי שאוטוטו יהיה כאן טוב. 

מאחל שהחטופים ישובו במהרה, שנכריע את המלחמה הזו, שנפתח לחמאס ת'תHת ושלא יפגעו כוחותינו היקרים!

עם החולצה הגדולה שלי ותחתונים בלבד היא חזרה להתיישב לידי בסלון. לפני שהתיישבה על הספה ביקשתי ממנה לעצור ולהעמד מולי כשחלציה אל מול פניי. 

אני מרים את החולצה ומחליק את היד על בטנה. מנשק את מרכז הבטן, במידה רבה מקדש את האישה היפה הזו בזמן שאני גולש עם היד אל עבר המפשעה, מלטף את התחתונים המהודקים על הכוס שלה ואז חושף אותו, רטוב ולח ובעיקר קרוב אלי כל כך. נושם אותה, מסניף אותה וטועם. הזין הקשיח כבר זומם מזימות, אבל אני משהה את כולן. נהנה מתהליך איטי שבו אני מפשיט אותה – מקלף.
ישרתי מבט אל עיניה וראיתי מבוכה נעימה. לא צריך להגיד דבר. היא יודעת שהיא חשופה מאד עכשיו ואני יודע שהיא מגישה לי את זה. המשכתי להעביר את האצבע על איבר מינה הרטוב עד שביקשתי ממנה להתיישב. עלי.
 

בחיבור כזה היא מרגישה בנוח להיות הכי מפורקת וחסרת מגננות – פשוט להיות היא. להגיש לי אותה חשופה ופגיעה ואני יכול לבחור אם לפגוע בה או לשמור עליה. כל אדם בריא שייקבל גור כלבים חסר ישע אל ידיו – דבר ראשון שיעשה זה יגונן עליו.
אז אני שם בשבילה, עם כל מה שיש לי, עם כל מה שאני יודע, מכיל ומבין אותה.

האקט הפיזי הופך להיות רגיש יותר, חשוף וכואב, ארוז היטב בחיבור משמעותי שיצרנו. כשיש התפשטות מנטלית טרם ההתפשטות הפיזית אז החדירה לגוף היא במידה רבה גם החדירה לנפש.

אני חודר אליה, אל גופה העירום, אל נפשה. אין מגננות, אין אגו. אין רצון להתענג. כל מה שיש זה חיבור ישיר בין אדם לאדם ובין אדם לעצמו. חיבור כואב, עוצמתי. כל נגיעה מורגשת היטב, כל ספאנק זורם מהגוף פנימה אל כאב של הנפש. הזין חודר מהכוס הישר אל המוח. אני נותן לה להרגיש ולהבין שהיא הכי חזקה גם שהיא פגיעה, גם שהיא מפורקת לגמרי. הנה היא ניצבת מול כל זה, מתמסרת מבלי לברוח. יודעת שאני לא עושה לה הנחות וגם היא לא תעשה לעצמה.

—

בסוף אחרי שהזדיינו כל כך חשוף וכואב, אחרי שהיא שיחררה הכל, כשהיא עירומה מבפנים כלפי חוץ, היא לא משאירה לי ברירה אלא לעטוף אותה, להשלים ולהיות שכבת ההגנה שקודם היא הסירה בפני. מערסל אותה ומסיים איתה את הלילה.

בשישי רבנו.

צווחת עלי.

אני מסתכל עליך.
קצת נונשלנטי.
קצת מבוהל.

"אולי את עושה מזה ענין...". 
הלכת לחדר והסתגרת.

ישבתי בסלון מבואס.

כעבור כמה שעות הופעת לצידי,

עם קערת אורז,

אבל בלי מילים.

אז רק אכלנו,

בלי מילים

בסוף חיבקתי אותך.

ואז נצמדתי.

וליטפתי

ואני פולש אל בין רגלייך

נוגע שם,

מאייד אותך עם האצבעות שלי

את מרטיבה,
אצבע בפה.

טועם את הקינוח שאת

את מתייפחת
אני מתבונן בך עצומת עיניים.

הכי יפה בעולם.
אני חולץ לך שד
כי זה באמת יפה בחורה מפושקת על הספה עם שד אחד בחוץ.
את נכנעת לעונג. 
אני מנצל את זה שהפה שלך פתוח למחצה ומנשק,
נהנה מהשפתיים היפות שלך.
טועם את האישה שלי.
את יודעת שהכל יכול להסלים מהר מאד
וכבר שורר בי רצון להתעלל בך מינית
אז את רק מתמסרת לרגע יותר
מנצלת את הרגעים הקצובים שאני כולי עבורך - מתמסרת,
לפני שאהפוך אותך לזונה הקטנה שלי.

ואולי היום רק באתי לאהוב?
מי יודע...
יש בי שני כוחות.
את לא יודעת מה יקרה,
גם לא אני.