חומרים גזורים מחוויות שלמות

אני פוקח עיניים ומרגיש מיד את נוכחותה העירומה שזורה בגופי.
אני מלטף את שיערה הרך, מריח אותו. ידי מחליקה מטה מהעורף על גבה, לאט ובעדינות, לעיתים מרפרפת ממש, מתעכב ונהנה מכל סנטימטר מקימורי גופה. תחושת המגע העדין עוברת דרך אצבעותיי ונוסקת מעלה אל מוחי, ממלאת אותו בתמהיל הורמונים נעים ורך. אני מתבונן בפניה ומחייך. מבסוט שהיא מרגישה בנוח לישון בין זרועותיי, לעצום עיניים לצידי. מבחינתי זו מחמאה מתוקה.

היא פוקחת חצי עין, מחייכת אלי חיוך עדין ועוצמת שוב מבלי לומר דבר - אמרה די ואף יותר. הקטנה תשושה מליל אמש וגופה דורש את מנוחתו.
אתמול חדרתי בעוצמה אל מעמקי הצורה של האישה היפה הזו. אני אוהב שהחדירות שלי הן עוצמתיות ומקבעות, לא מתפשרות, מפרקות מבפנים, במובן מסוים נותנות את כל מה שיש לי -אולי אפילו אעז ואומר מתמסרות. מבחינתי אשאף להגיע כל כך עמוק בתוכה עד שאפלוש לראשה ואפלח את המוח לשניים ויופק שם מופע אורקולי.
זו פשוט האנרגיה המינית הטבעית שלי. 

עם זאת ובניגוד לאנרגיה הכוחנית הזו, אני לא יכול להתעלם מהעוצמות האדירות שמפיק המגע העדין ואיך שהוא מאפשר לי לספוח אותה פנימה, להתפשט בתוכי ולנגן רגשות שנשתלו שם קודם. אני מרגיש אותה היטב ובמדויק דרך המגע העמוק הזה. ואני מאמין שדרך המגע המסוים הזה היא יכולה להרגיש שאני מרגיש אותה וזה המון מבחינתה, מבחינת שנינו.
אם זיון מחפיץ ומפרק אז זה מגע שמאניש ומחבר.
זה מרגיש לי כמו צמרמורת מנטלית, כזו שעושה לנפש עור ברווז. כמו כל צמרמורת היא לא תתרחש באמצעות מגע גס - אלא דרך מגע רגיש ומכוון. 

מלטף אותה עוד קצת עד שאני מרגיש שספחתי אותה מספיק אל תוכי. הגיעה העת להרגיש אותה בעוצמות החזקות ששוררות בי.
כשהיא שרועה על בטנה אני מפשק את רגליה. היא רפויה ועצומת עיניים.  מאפשרת לי לעולל לה כל שאחפוץ. הגוף שלה הוא מתנה שהגישה לי כדי שאשתמש בו. אני מסייר עם האצבע על הגב התחתון, מגיע לישבנה, חופן אותו קלות ואז חותך מטה אל עמק הברכה, איפה שנחבא נווה המדבר הסמוי, אם תרצו שמות (ליד הבאר - אם אתם ממש בקטע של נקודות ציון).

היא אוחזת חזק בכרית בשתי ידיה, אולי נערכת, אולי מסמנת שהיא מוכנה. אוחז בשיערה, מקבע אותה והיא טוחבת את הראש בכרית.
אנחנו מתחילים.

אני קושר את ידיה לגלגל הקשירה, מעל הראש, מקפיד על מתיחה מבוקרת של הידיים. אני מפשק את רגליה הארוכות שמסתיימות עם נעלי עקב שבחרנו יחד בקפידה עוד באותו יום (אוהב את החלקים שבקצוות הגוף שלה). קושר את הקרסוליים לרצועות בפישוק אסתטי (יש לי קטע עם נשים שמפשקות - שמתי לב לאחרונה). מבקש שתעצום עיניים.

המולת הזוגות מצטופפים מאחור נשמעת היטב. אגלי הזיעה על מצחה מרמזים שגם היא שומעת את הבליינים מאחור. אני יודע שזו המנגינה שהיא צריכה לשמוע עכשיו. אני יודע שהחושך ברוחה נצבע ברעש הנכון.

אני מתבונן בה, נהנה ממנה. מחליק יד על הרגל מהשוק ועולה מעלה אל הירך, מרים את החצאית ומלטף את המפשעה החשופה. מעביר אצבע בנקודת תורפה.
"את יכולה לפעור את הפה". אני מבקש. לפני שהיא עונה אני מספינק הספנקה ראשונה על פרח לב הזהב שבין רגליה. היא פוערת את פיה לרווחה ומזעיקה גניחה נעימה.

בזמן שאני מעצב כאן חוויה, אני מרגיש יד עדינה מלטפת את חולצתי מאחור כמו מבקשת תשומת לב. אני מסתובב ללכוד במבטי את הפוחז/ת. נתקל באישה קטנה וחטובה, בת 30 להערכתי עם חולצת בטן, בלי חזיה ועם הרבה חן ועם בן זוג מבסוט ליד. חושב שהיא חמודה לאללה. אני מניח שגם אני סביר מבחינתה, אבל אני מסמן לה שלא עם האצבע והיא מחייכת במבוכה. בן זוגה אוסף אותה אליו. היא שלו. הוא מסמן לי.

אני לוקח צעד אחורה ונותן לבת זוגי המיוחדת להבשיל לאיטה בתנוחה היפהפיה. מתבונן ביצירה הקטנה שלי, מציץ על גבר שחושק בה במבטו, קצת קפוא. וברור לי שהוא מבין באומנות, אולי אפילו עוסק בתחום. משהו טוב הולך לקרות. אני מתקרב אליה וממשיך….

---

מסיבות פטיש הן לא מסיבות אינטימיות. במידה רבה הן בדיוק להפך מזה, אבל דוקא בגלל זה הן הזדמנות להוכיח לעצמי כמה אני ממוקד בבחורה שלי, למרות הגירויים, הקהל והפתיינות שמכל עבר. דוקא עכשיו.

לא תמיד תפסתי ככה את הדברים. כיצור חברתי מסיבות פטיש נתפסו אצלי כ"בופה של מתירנות מינית", אבל ככל שלמדתי את ערכם של חיבורים אינטימיים, הבנתי שמוקד הכוח יהיה לעולם בת הזוג, והקהל לעולם יהיה ניצב במשחק התשוקה שלנו, אולי תפאורה ואם ירצה השם אז גם כלי עזר.
בכל מקרה עומדים במרכז - רק שנינו.

דוקא בהמולת האדם יכולה האינטימיות להתגלות בעוצמתה.
---

הורדתי אותה מהגלגל. חיבקתי בחוזקה ומשכתי אותה אל מאחורי ההמון שהצטופף באזור, אוספים בדרך שוט ערק וממשיכים אל רחבת הריקודים - רק שנינו.

באמצעות העוצמה הפנימית שלך את מעזה להגיש את הפְּגִיעוּת העמוקה שבך לגבר שלך.

את עושה את זה כי את יודעת שהוא ישמור עליך ויעטוף, יכאיב לכאב שהפגיעות הזו מסבה לך.
את יודעת שבסוף גם יזיין את הפגיעות הזו מבפנים, עמוק ובעוצמה, יענג אותך דרך הפגיעות שלך. 

כאשר את חושפת את הפגיעות שלך בפניו את גם חושפת את הנסיכה שבתוכך בפניו. הנסיכה הפגיעה, נושאת הכאב, אבל גם החזקה שלא חוששת להראות ולהתמודד עם הכאב שלה בפניו ואיתו.

כאשר את מגישה את הפגיעות שלך לגבר שלך, את לא משאירה לו ברירה, את לא משאירה לי ברירה, אלא לגונן על  הפגיעות שלך ולהכתיר אותך לנסיכה
שלי. 

את הכי יפה כשאת מתקלפת מבגדיך,
משכבות ההגנה, הגינונים והמגננות.
את הכי יפה כשאת חשופה מולי,
מאפשרת למאוויך הכמוסים ביותר
לצאת ממך, אל שנינו.

את הכי יפה כשאת לא פוחדת,
כי בחרת בי לשמור עליך.

את הכי יפה כשאת יורדת על שש בשבילי,
מרימה את הישבן, מבליטה אותו
מגישה לי את כולך,

עומד מאחור צופה בך עמוקות דרך נקביך הפעורים מולי, נקבה שלי.
מבקשת שאצרוך אותך ללא חשש וללא מעצורים,
רוצה שאעולל לך כל מה שאחשוק, שאקח, שאשתמש.
רוצה שאני אדע שאת שלי בדרכך.

אני ניגש אל ראשך העדין, מחליק יד על השיער, מלטף את הלחיים,
מתכופף לנשק את שפתיך הפעורות למחצה,
מרגיש בעדינות פעם אחת אחרונה, כמה שאת משמעותית, כמה שאת יקרה
לפני שאת מתחיל.

את הכי יפה כשאת עצמך.
נראה לי שכבר אמרתי לך.

חרמנות עמוקה היא לא היכולת שלי להתחבר לעולם המנטלי שלך, לשחק ולהפעיל אותו. היא גם לא אותה חרמנות כשאת מרגישה כשאת קוראת טקסט שמגרה את המוח וגורם לך להרטיב קלות.
זה באמת מדליק. זה מעורר את הפנטזיה.
אני בעד, אבל זו גם חרמנות שמתכלה מהר.

חרמנות עמוקה נוצרת בעוצמות המיוחדות והנדירות האלה שלה, כשאני ואת חווים משמעות מינית אחד כלפי השני.

חרמנות עמוקה היא החרמנות שאת מרגישה כשאני מעניש אותך כי אני באמת חושב ומרגיש שאת ראויה לעונש.
כשאת מרגישה שהכאב שאני מסב לך - ראוי לך ואת רוצה לקבל אותו ממני.
אני מתייחס אליך כאל חור לשימושי כי את באמת מרגישה ורוצה להיות חור לשימושי.

חרמנות עמוקה היא המקום שאליו אני ואת צריכים לחתור וכמו שאת יכולה להבין החרמנות הזו מתחילה הרבה לפני האקט.
למעשה היא כבר התחילה.

שם בבר ההוא שעל הגג אני ונויה ישבנו צמודים זה לזו.
היא נשענה על החזה שלי כשהיא משובללת אל תוך גופי.
ליטפתי את שיערה הנעים, נהנים שנינו מבריזה כשרוחות של חרמנות ותשוקה נושבים.
עוטפים יפה את הרגע בשיחה על איך מתחזקים אמון בין שניים.
התקרבתי לאוזנה ולחשתי שהבאתי איתי אביזר התמסרות.

"מה זה?". שאלה.
"את תדעי עוד מעט. עצמי עיניים". ביקשתי.
"פה? ליד כל האנשים?" היא שאלה.

---

כשהתחלתי להתנסות בעולם הזה השתמשתי בטכניקות של שליטה ככלי כיבוש ומימוש פנטזיה.
התפיסה שלי היתה תכליתנית ומרוכזת במטרה. פעלתי לממש פנטזיות שאחזו בי דרך סשנים ומפגשים עם נשים תמימות ובתוליות (* הערת ביאור בסוף) כמו נויה .
אפשר להנות לא מעט עם הגישה הזו.
הענין הוא שאפשר להנות יותר כשמבינים משהו.

היום אני מוצא את הפרקטיקה הזו ככלי להתיך זה את זו אחד לתוך השני באמצעות שיטות ותהליכים לקילוף תפיסות נורמטיביות, שכבות הגנה, חדירה אל השורש הרגשי-נפשי, איפה שיש כאב, צלקות, פגיעות, וסטיות אצורות שרוצות להתבטא. פשוט להתחבר מהמקום הכי אנושי-אישי ועירום שלנו, ורק אז לזיין את זה במובן הכי עמוק שאפשר, לגרום לך להרטיב ולפלוט דרך הכוס שלך דברים שאצרת בתוכך.

התהליך הזה מתרחש כאשר את מאפשרת לי לקחת אותך ולהעמיק אל תוך העולם שלך, בכנות ובפתיחות.
שם במעמקים הוא כבר יהיה העולם האינטימי שלנו.
בהקשר הזה ולפני הכל, אני לא שולט בך. אני שולט בתהליך.
את פשוט חלק ממנו. 

כאדם וכגבר, אני עובר עם עצמי תהליכים כדי לשפר את היכולות שלי לחתור ולהגיע לשורש האישה שאת.
במידה רבה להגיע לשורש העידן שאני ולפעול כלפיך דרך העוצמות שטמונות בי .

ואולי זה בכלל מה שרציתי לכתוב. 

---

נויה עצמה עיניים כשהיא מתגברת על נוכחות הסובבים.
השיחה נאלמה.
בחושך שיצרו עיניה העצומות היינו רק היא ואני.
אז עשיתי מעשה.
היא עשתה גניחות שקטות.
לבריזה הנעימה הצטרפו ריח וטעם שלא היו כאן קודם.
מבורכים בואם.

הערת ביאור:
נויה לא בתולית.

זה רק כי רציתי לגרום לה להתמודד עם הפחד.

חלק 1: בתוך הרכב

באותו ליל שישי התור למסיבה היה ארוך ומטריח.
בזמן שזוהר חברי פיטפט עם אישתו על אאוטפיט מחמיא לגברים במסיבות, אמרתי לו שאנחנו נחזור בקרוב וחזרתי איתה לרכב עת שהתור מתקדם לאיטו.

ברכב היא נראתה מתוחה יותר. כנראה שהשקט ברכב גורם לרעש מבפנים לצוף.
אני מסתכל על ההבעה הנבוכה-מתוחה שלה ומחייך קלות. חמודה לה המתיחות המסוימת הזו.

"מוכנה למסיבה?" שאלתי.
היא ענתה שמקוה שכן והחזירה לי חיוך שובב - מניחה אצלי את חששותיה לטיפולי.
"את תהי מוכנה." אמרתי לה כשאני יודע שזה תלוי בי.

לפעמים היא מגישה לי מתיקות נבוכה רק כדי שאתרכך ואעטוף אותה במילה, מגע או מבט. היא יודעת שהנשיות שלה עובדת עלי ואני מרשה לה להשתמש בה, גם אם היא עושה זאת במניפולטיביות שמאפיינת את האישה היפה שהיא.
ליטפתי את פניה ונישקתי אותה במצח.

נשיקת המצח נסכה בה תחושת נוחות שהתפשטה אל רגליה ואלו פשטו לי ברכב ואני עוקב אחרי הקימורים העדינים של גופה ונהנה מהדבר ששוכן אצלי ברכב.

גדעתי דממה קצרה כשלחשתי "פשקי".
היא נאלמה. השתהתה. הסתכלה עלי במבט חושש ולבסוף פישקה מסוייגת.
היא אף פעם לא מפשקת מספיק.
"זה נראה לך מספיק?" שאלתי.
היא פישקה יותר, אולי כמה שיכלה.
תוהה אם זה מספיק עבורי.

בנינו, זה היה מספיק, אבל בעולם הפנימי התאב שלי - שום דבר לא מספיק.
"לא מספיק. פשקי כשהרגליים על הדשבורד. עד הסוף".
אמרתי ונקשתי על הדשבורד בדיוק איפה שאני רוצה את כף הרגל שלה - הכי קרוב להגה, הכי פישוק שאפשר. 

היא השתהתה ועיקמה שפה במעין מאמץ צורם. יודעת שזרים יכולים לראות, אבל גם יודעת שלי זה לא כזה אכפת. אכן לא איכפת לי כאן, ברחוב אברבאנל, איפה שכל המשוגעים עומדים בתור.
אז היא הניחה את רגליה בדיוק איפה שביקשתי, איפה שצריך. ממתינה.

התבוננתי בה בזמן שליטפתי את רגלה החטובה, החשופה ויותר מכל שמפושקת בשבילי. נראה שהאישה המפוארת שעיצבתי להנאתי נראית לא רע בכלל.

בין רגליה, בקצה השמלה הקצרה תחתונים לבנים מציצים, כמו שואלים אותי "מתי תורנו להשתתף בכינוס?". שאלה מצוינת.

חלק 2: בתוך הכוס

הסתכלתי שוב על פניה. לפעמים אני מתבונן בה כי אני נהנה מנוכחותה, עושה לי רגע קסום וזך לפני שהכל יהיה מלוכלך.

"עידן..." היא אומרת.
"עכשיו סתמי".
זה לא שרציתי לתת לה הוראות. זה לא שרציתי להבהיר מי כאן מחליט.
כל מה שרציתי זה שלא תפריע.

ליטפתי את הלחיים שלה. ירדתי  מהפנים אל השדיים, חפנתי אותם קלות, מכאיב במידה שתפער את הפה לא יותר. לפה הפעור - דחפתי אצבע.

“לקקי וסתמי".

המשכתי לרדת מטה אל הירכיים. מטייל להנאתי דרומה ואז חותך אל בין רגליה המפושקות היטב, שם במפשעה, עור עדין ונעים. תחתוניה צמודים אל הגוף ותוואי הכוס היפה מהודק היטב לתחתונים.

העברתי אצבע בודדת על החריץ בדיוק איפה שצריך, מחכך אותו מעלה ולמטה, מלטף אותו, מתמסר לרגע ומתפנה להנות מזמן האיכות שלנו יחד.

כשהתחתונים הפכו ללחים מנוזליה הצצתי על פניה, מגלה עיניים עצומות ופה פעור קלות, והיא צוללת פנימה - יודעת שאני נשאר כאן, דואג לה מבחוץ.

כמו סוטה טוב הסטתי את התחתונים, חושף במלוא הדרו את קודש הקודשים כשהוא פונה חשוף לחלוטין  אל הרחוב המטונף, בדיוק מתחת לעמוד תאורה שהשקיף עלינו.

"אתה יודע שרואים אותנו..." היא לחשה במבוכה מתוך המקום ששקעה בו.
נתתי לה ספאנק על הכוס. היא גנחה במין הנאה מעולה בכאב. אנחה מדויקת.
"לא מענין". מחזיר אותה למקום בו שקעה קודם.

באיטיות מבוקרת דחפתי לה אצבע עמוקה אל תוך נקודה מדויקת בכוס בזמן שהיא מגורה ורטובה, שקועה בעולם פנימי שעיצבתי. מכניס אותה עמוק פנימה בזמן שסיירתי להנאתי על עור הכוס הרך.

כשהרגשתי שהיא מסורה אלי, מסורה לרגע, טחבתי את כל האצבע וזו נרטבה  היטב. היא נשכה שפתיים והרגשתי את ההנאה שלה מסונכרנת עם תנועות האצבע בתוכה .

"עידן..." היא סיננה.
"ששש" דרשתי והיא סתמה.
לא זו העת  שתצא מהעולם שלה, מהריכוז, מהסנכרון. 

בין מכנסיי הזין שלי היה זקור היטב ונראה שהוא מוכן להתעלל באחריות בבחורה שלי כמו שכולנו כאן אוהבים, כל מי שנמצא ברכב הזה אני מתכוון.

צרפתי  יד שניה ובזמן שאצבע אחת חודרת עיסיתי את הדגדגן עם האגודל. אם יש כפתור בעולם הזה שאני אוהב באמת זה הוא הכפתור - אז אני לוחץ.

היא מתחילה לגנוח, מתעלמת מהשעה המאוחרת. כבר אחרי חצות. השכנים ישנים והרעש לא לענין.

חלק 3: בתוך הפה

שלפתי את האצבע מבין מעמקיה וטחבתי עמוק לפיה. משאיר אותה לרגע המומה ורטובה.
אמרתי לה שזה לא  לענין הרעש שהיא עושה וביקשתי שתצמיד את רגליה.

הביטה בי תוהה לעצמה לאן כל זה הולך.
היא חטפה סטירה על השתאות מיותרת. רק אז הצמידה את רגליה.
רק ככה יכלתי להסיר התחתונים דרך רגליה ולהפשיט אותה. 

"עכשיו פשקי שוב, זנזונת".

כשהיא נטולת תחתונים נתתי ספאנק  נוסף והגון הישר על הכוס החשוף.

היא נאנקה, אולי גם נשכה שפה.

"מתכוונת להרעיש שוב?" שאלתי בלחישה.

היא התחילה לענות משהו, אולי אפילו הספיקה להגיד מילה. זה לא משנה.

לקחתי את התחתונים הספוגים בנוזליה ודחפתי עמוק אל תוך הפה שלה, סותם אותו.
"מתכוונת להרעיש? " שאלתי ונתתי לה ספאנק כוס נוסף. 
היא סיננה בבכי דבר מה אל תוך התחתונים שנעוצים בפיה.
לא הבנתי. מקוה שהיא הבינה.

העמקתי חזרה אל מעמקיה כשאני טוחב שתי אצבעות אל הנקודה ההיא ולוחץ שם עמוק, מעסה את הדגדגן הנפוח עם האגודל בסיבובים חזקים. נהנה מרעידות גופה וקולות עמומים שמסתננים דרך התחתונים ונשמעים בעוצמה מתגברת.

מתוך האנחות והגניחות אני שומע אותה מסננת משהו. מבקשת. אני חושב שהבנתי מה.
"לא. את לא יכולה לגמור".

עצרתי בבת אחת. 
הוצאתי את התחתונים מפיה, ספוגים בנוזלי הכוס והרוק שלה, והתקרבתי אל  צוארה והרחתי אותה . השתהיתי שם כמה שניות להנאתי הצרופה. הזונה הזו מריחה היטב כוס אמא שלה, לא שהאמא קשורה איכשהו לאירוע. 

"בואי נחזור. זוהר וליטל מחכים לנו ואת שוב מעכבת אותנו עם כל הענינים הנשיים שלך" האשמתי אותה שלא בצדק.
"אני?! אתה! יא חצוף מעצבן" היא הטיחה בי וחבטה בירכי. לפעמים היא מתחצפת הזונה שלי, אבל אני אוהב אותה ככה.

יצאנו מהרכב. אחזתי בידה והובלתי אותה חזרה לתור כשהתחתונים הספוגים שלה מוטלים שם על הדשבורד, לבדם ממתינים שנחזור.

בדסמ בשבילי הוא חיבור מנטלי-מיני דרך התמסרות.

בקשר שליטה אני לוקח את מי שאני, על היכולות שלי, המאווים והדפקטים,
וצולל אל מי שהיא, אל העוצמות החבויות בה, המעמקים שהשכיחה, המאווים שהצניעה.
מחבר את הרכיבים האלה אל תהליך מנטלי-מיני אישי עמוק כאשר כלי העבודה העיקרי שלי הוא התמסרות.

האפקט של קשר התמסרותי הוא חוויה עוצמתית-תראפית שמשחררת אותנו מכוחות עוצמתיים או אפלים שחבויים בנו.
בעוד מצד אחד הוא משחרר, מהצד השני הוא גם קושר את בני-הזוג אחד אל השני.

כשקשר כזה מתפרק, כשהדרכים נפרדות, אז הצדדים שהתמסרו יחוו את ההתמסרות נקרעת מהם בעוצמה מטלטלת.
לעזאזל כמה שזה יכאב.

זה כאב מחורבן אבל גם מופלא.
כשהוא התרחש אצלי הוא לקח אותי למסע בנבכי הלב שלי, בגבר שאני, בגבר שהייתי בקשר הזה.
רגשות שהאביקו בנבכי הנשמה הוארו פתאם על ידי הכאב - רוצים להרגיש את מה שנטלו מהם.

הכאב הוא חלק אינטגרלי מהחוויה הקיומית.

אז אני נותן לו מקום בתוכי, מוקיר אותו ולומד דרכו. 

בסוף אני אורז את הכאב ולוקח אותו איתי הלאה.
הרי בכל מקרה הוא יבוא אחרי.
אז לפחות שיהיה רצוי הממזר הקטן.