בסבב הזה של השימוש באתר אני מתכתב עם משתמשים וקורא יותר בלוגים.
חלקם מרתקים . חלקם מפוכחים מאד. מודעות רגשית אישית חדה היא אחד ההיבטים הבולטים בקרב משתמשי האתר.
יחד עם זאת, אני מקבל רושם שישנם משתמשים שתפיסת הבדסמ שלהם נגועה בעולם פנטזיה עשיר עד כדי ניתוק מהמציאות.
דוקא אותם אלו גם מראים אינדיקציות למצבים רגשיים ומנטלים בעייתיים או לכל הפחות בעיות דימוי עצמי, בטח כשבאים לתקשר איתם.
מה קורה פה בעצם?
גלי הפנטזיה
נראה כי אותם המשתמשים רוכבים על גלי הפנטזיה אל האינסוף האוניברסלי, מתרחקים שנות אור מהחיים בפועל שהם באמת מנהלים, בכזה אופן שאפשר להרגיש שקיום המציאות רק מפריע להם, הופכים להיות דמויות שבינן לבין מה שהם במציאות יש קשר רופף.
חלקם מגדילים לעשות ומעוותים את תפיסת המציאות כדי שתתאים לחוויה הסובייקטיבית הפנטזיונרית המתרחשת ברוחם.
פרדוקס ההזנחה הפושעת
באופן פרדוקסלי ככל שהמשתמשים משתמשים בבדסמ כדי להתרחק מהמציאות ולהתמודד עם מה שהם, הם בעצם מזניחים היבטים טעוני שיפור אצלם, בין היתר ככלי להעצמת הפנטזיה. כאשר נוצרת אינטראקציה שיחתית במציאות, נניח התכתבות איתי, אותם היבטים מוזנחים מקבלים ביטוי מועצם, כמו ילד שהוזנח ודורש כעת תשומת לב יתרה או טיפול נמרץ, בחלק מההמקרים, דהיינו הפנטזיה מתפוצצת להם בפרצוף. בטח כשמדובר בשיח אנונימי בו משתמשים לא צריכים לקחת אחריות על ליקויי האישיות שלהם.
המלצות והנחיות להמשך
אין לי באמת המלצות. אני גם לא יכול להצביע על משהו שפסול או בעייתי באופן גורף בנסיבות האלה. לא מכיר לעומק את ההיבטים התראפים של פנטזיה שליטתית וההשלכות שלה. מעדיף שלא לשפוט מצב בעל אופי מגמתי.
"הסיפור שלא נגמר" הוא דוגמה מצוינת למישהו שהלך הכי רחוק עם הפנטזיה שלו ודוקא הצליח לו + רכב על כלב מעופף (או מה זה היה). אז תעשו מה שמרגיש לכם ועדיף שזה יגרום לך להרגיש טוב. אם מישהו אימץ תובנה המפוסט הזה - אשרייו.
ואני, מה איתי
אני חושב שעוצמת החוויה המציאותית, גם אם היא בסיסית, גם אם היא צופנת פוטנציאל למפח נפש, מצדיקה את מאמץ החתירה לעברה.
לפעמים למשל בא לי לקשור אותה בידיים, למקם אותה ארגונומית כמו שאני אוהב ולדחוף לה את הזין הכי עמוק לגרון. כי כשהיא יושבת עם הגופיה והתחתונים שלה לידי - היא מתוקה לי לאללה. ובא לי להחדיר בה מעט אהבה בדרך שלי.
לאחר מכן אולי גם נצפה בסרט ביחד, לא כי בא לי לראות סרט, כי אני אוהב את הריח שלה.
