אני כועסת עליכם. כן, עליכם הגברים. אתם פשוט מין מרגיז. לפעמים זה נראה כאילו אתם עושים הכל, רק כדי לגרום לי לצרוח.
אל תחייך אלי. אני יודעת מה אתה מסתיר מאחורי חיוך הסוכרייה הזה שלך.
עונש. אני רוצה להעניש אותך. לקשור אותך למיטה שלך ולכסות לך את העיניים. כדי שאולי סופסוף תבין איך אני מרגישה בגללכם. ואז אני אעשה לך מה שמתחשק לי. אני לא צריכה שום אביזרים מיוחדים, שום דבר. רק הציפורניים שלי והידיים שלי, זה כל מה שצריך. אתה תשכב לך שם, עירום לגמרי, חסר אונים. אתה, החזק, הגבוה, הבטוח. זו תחושה חדשה בשבילך, נכון? חוסר אונים, חולשה אפילו. רק שאף אחד לא יידע. אתה מרגיש כמו דג מחוץ למים, אתה מושפל, המום, מבולבל.
תפחד ממני. אני לא מרחמת עלייך. ואני אסטור לך שוב ושוב, ואני אהיה למעלה הפעם. ואתה תהיה זה שירגיש נבעל, נלקח, נכנע. השילוש הטמא.
תפחד ממני. כי בסופו של דבר אחזור להיות הילדה הטובה.
לפני 15 שנים. 19 בנובמבר 2009 בשעה 23:30
