ללא מילים מיותרות

אני נכנסת לכלוב והפרסומות מרצדות לי בעיניים.
איכשהו, זו כמעט תמיד הפרסומת שמראה את הנשים במחוכים.
למה? למה אתה עושה לי את זה, כלוב חביב?
רק שתדע לך, מר כלוב, שנפשי אכן חשקה לה במחוך שכזה, אבל אני,
סטודנטית ענייה הנאבקת לשלם על התואר, לא יכולה להרשות לעצמי מחוך חינני ומפתה שכזה!
אז למה? למה כל הזמן אתה מתעקש להוציא לי את העיניים, עם דברים שאני לא יכולה להרשות לעצמי?
אולי במקום זה תעלה פרסומות על דברים שלא מעניינים אותי?
כמו למשל... חיתולים? או דברים ורודים ופרוותיים?
אבל למה, למה דווקא המחוכים האלה קופצים כל הזמן?!?!
חכה חכה, כלוב, חכה חכה....
יום אחד, אני עוד אשיג לי איזה מחוך שכזה, ואז, בתור נקמה, לא ארשה לך לראות אותי בו.
לעולם.
לעולם לעולם לעולם!!