ללא מילים מיותרות

הוא מכניע אותי. יוצא ונכנס בתנועות מהירות וחזקות, אני נהנית מההרגשה הזו.
הוא נאנח ולפי התזוזות שלו אני מבינה שהוא גמר. הוא ממשיך לרעוד עוד כמה שניות,
הנשימה שלו לאט לאט מתחילה לחזור לסדרה הרגיל.
אני עדיין מגורה כולי, והוא יודע את זה, אבל הוא מחליט שאני לא גומרת עכשיו.
אני מסתכלת עליו קם, מתעלם מהמבטים החרמנים שאני נועצת בו.
הוא יוצא מהחדר והולך לאמבטיה להתנקות.
אני מחכה, רטובה ומגורה, והוא לא בא.
אני מתחילה להתלבט, אולי לנסות לגמור לבד? אבל הוא החליט שאני לא גומרת...
הוא יכעס אם אני אשחק עם עצמי, לא?
אני מתחבטת בדילמה הזו שוב ושוב.
האם להתעלם מההחלטה של האדון שלי, או להתעלם מהצרכים הפיזיים שלי ההולכים ומתחזקים?
לאחר כמה דקות, אני כבר לא יכולה לעצור את עצמי, ושולחת יד למטה,
פולטת אנחה שקטה של עונג תוך כדי שאני מתחפרת מתחת לשמיכה,
מנסה להסתיר את פשעי. הוא עובר ליד דלת החדר, ואני מעמידה פני תמימה,
מפחדת מעונש, אבל בו זמנית מתרגשת.
אני הופכת להיות יותר ויותר נועזת, והעובדה ששמיכת הפוך שמעליי מתחילה
להפוך ליותר ויותר מעיקה עם כל תנועה שלי. החום עולה וגובר, עד שאני זורקת
את השמיכה מעליי, וממשיכה במעשי הסדום שלי במצח נחושה.
הוא הולך לתפוס אותי, אני יודעת. הוא הולך להעניש אותי. אני נרעדת.
המחשבה על העונש ההולך וקרב רק מגרה אותי יותר.
האצבעות החוטאות שלי מתחילות לנוע מהר יותר ומהר יותר.
הרטיבות בין ירכיי מתגברת.
הוא נכנס לחדר. אני מביטה בו ולא מפסיקה להתנועע, ממש מתריסה כנגדו.
שפחה לא ממושמעת.
הנה, העונש קרב יותר ויותר.
הוא מביט בי בשקט כמה שניות.
אני לא מצליחה, לא מספיקה לקרוא את המבט שלו, והוא כבר מפנה לי את הגב ויוצא מהחדר.
אני מבולבלת. מה קרה לעונש שלי..?
אבל אני כבר יותר מדיי מגורה ולא יכולה להפסיק. אני ממשיכה להתנועע,
ועכשיו אני כבר גונחת בלי בושה. אולי הוא הלך להביא איזה חבל כדי לקשור לי את הידיים,
ולהעניש אותן על המעשים האסורים שהן עושות כרגע.
ההתרגשות שלי שוב עולה וגוברת.
עוברת דקה, והוא חוזר. להפתעתי הרבה הוא חוזר עם בקבוק בירה פתוח ומתיישב לידי על המיטה.
אני מביטה בו, מבולבלת, מפסיקה לנוע. הוא לוקח לגימה ומביט בי "תמשיכי".
אני מגמגמת "אתה נהנה להסתכל עליי...?" אני שואלת, כמעט מסמיקה.
"זה יותר טוב מסרט." הוא עונה ולוקח לגימה נוספת "תמשיכי".
אז כנראה שהעונש היה לא לקבל עונש....