ללא מילים מיותרות

בשביל להיות כלבה, צריך לכשכש בזנב?
או שאולי אני צריכה ללכת עם קולר?
או להיות כנועה וצייתנית?
לשבת לרגלייך בשקט כשאתה עובד על המחשב?
ללקק את הפנים שלך בהתרגשות כשאתה חוזר הביתה?
או שאולי אני צריכה לחשוף שיניים, לנהום ולנשוך? לנבוח?
להכריח אותך להכניע אותי על מנת להתקרב אליי ולזכות בפיסה מהזמן שלי.
להיות עליזה, ולקפץ סביבך ולהתרגש כשאתה מוציא אותי לסיבוב?
או להיות עצובה ולילל כשאתה משאיר אותי לבד בבית?
לשים עליך ראש ולהירדם כשאני עייפה.
לרחרח אותך כדי לראות אם ליטפת כלבה אחרת.
לשכב על הגב כדי שתגרד לי את הצלעות.
להניח את ראשי בחיקך כדי שתגרד מאחורי האוזניים.
להתנער כשאתה רוחץ אותי. להתחנף אלייך כשאתה אוכל משהו טעים.
להפנות לך גב ולכעוס כשאתה לא נחמד אליי.
לנהום על כלבות אחרות שמתקרבות אלייך, כי אתה שייך לי.
כל הדברים האלה עושים כלבה. וכל הדברים האלה קיימים בי.
אבל בסופו של דבר.
אני גם חתולה.