אפקט פרפר התעתוע

הוא כבר הסביר לי את זה. גם ראיתי את זה. אפילו הרגשתי את זה. אמנם לפעמים פספסתי. אבל ידעתי.
ולמרות זאת, כשקראתי את זה בהודעה ממנה, זה חידד, אסף, ריכז וגיבש את ההכרה במקום שלי, ויכולתי להרגיש את האושר מתרכז ומתקשח, חי ובועט בבטן, פולט ממני אנחה בלתי נשמעת של עונג שמגיעה מבפנים ומתפזרת לתוך האטמוספרה.
אני חיה במציאות נפלאה
אני בדיוק איפה שהכי הייתי רוצה להיות
תחתיך. הכי קרוב תחתיך.
תרדה בי ובחורים שלי עד סוף ימי
אני לא יכולה להתמודד אפילו בדמיון עם מציאות אחרת

אוהבת אותך אדוני
אוהבת כל פינה, כל זוית, כל עיקול, בכל צורה בך.


ונכון, מה שצריך לצמוח חזר לצמוח. מזמן. עם שורשים חזקים מתמיד.




}}}{{{

אחרי שבת מקסימה עם האדון שלי, נפתח לו שבוע לא משהו
עם דאגות ולחצים לא צפויים, חרדות וסיוטים ותרחישים הכי גרועים
וביקור חודשי של ההורמונים שכנראה מקצינים כל תחושה
ורגישות כמעט בלתי נסבלת, ודמעות שיוצאות בקלות לא רגילה.
ואדוני שמקשיב להיסטריה שלי בסבלנות, ומרגיע ומעודד ומגמד את הכול לפרופורציות הנכונות.

הבוקר קיבלתי רמז על פרוייקט מתקרב. פרוייקט גדול במיוחד כך שמעתי.
במשך כל היום חשבתי על זה ועל מה שזה יכול להיות, ועל המשמעויות.
ודמעות של התרגשות הציפו שוב ושוב את העיניים שלי שכבר חטפו דלקת.

ובנוסף לכל העומס הריגשי הזה, אני כבר למעלה מ- 24 שעות בלי סיגריה שכאני רגילה לעשן קופסה ביום במשך שנים.
ניסיון גמילה ראשון. זה לא פשוט בכלל.
אבל הלחץ והצורך בניקוטין מתגמדים לעומת הצורך שלי באדוני.
לו הייתי צריכה לבחור בין סיגריה דולקת לבין 60 שניות עם האדון שלי, ברור שהייתי בוחרת באופציה השניה.
כל כך צריכה עכשיו את החיבוק שלו. להעלם שם לכמה רגעים. להיבלע לתוך העולם הקסום שהחזה שלו מציע לי.
אני מדמיינת את הרגע הזה ושוב עולות לי דמעות.
אוף איתי. אני לא אוהבת להיות נוזלית ככה.


-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-



כמה שאני אוהבת אותך אדוני
כמה געגוע יש בי כבר אחרי יומיים. טירוף.

}}}{{{

צפצוף קטן מהגלאקסי מסמן לי הודעה שהתקבלה
"מי הכלבה שלי?" הוא שואל
ובשניה אחת הלב שלי מפרפר
ו"בוסט" של אדרנלין עובר בי
כבר לא יכולה להתרכז במחשב ולא יכולה להמשיך לשבת
יוצאת לנשום סיגריה

אני הכלבה שלך אדוני

בא לי לצעוק


א נ י ה כ ל ב ה ש ל ך !!!!!


}}}{{{

יום חמישי בערב יצאנו לראשונה לערב מיילדום.
קיבלתי הוראות והנחיות מראש מה ללבוש ואיך הוא רוצה אותי שם. זונה צייתנית בלבוש מינימלי.
תחילת הערב מינגלינג. סאביות מטופחות ומסוקסקות, ואדונים בלבוש מחוייט. גם אדם זר ולא קשור שהיה נכנס לשם בטעות היה יכול מייד להבין במה מדובר.
עוד לא עברו כמה דקות, עוד לא הספקתי להרטיב את הגרון עם מבחר המשקאות שהמקום הציע וכבר נפלטה לי מילה לא במקום והגאג יצא מהמזוודה עמוסת הציוד וחסם לי את הפה.
מצאתי את עצמי מתחבאת בצד, נלחמת ברוק שלי שלא ינזל לו החוצה ללא הצלחה יתרה.
נשמתי לרווחה כשהאדון שלי שחרר אותי מזה. לתומי חשבתי שהוא גילה אמפטיה כלפי הקושי שלי. אבל מפיתום 😄
את הגאג החליף כיסוי עיניים. אין דבר שיותר מלחיץ אותי מכיסוי עיניים. זה גוזל ממני את שארית השליטה שיש לי. חוסר האפשרות לדעת מה מצפה לי, מאוד מפחיד אותי. אין לי אפילו את השניה הזו להתכונן למה שעתיד לבוא. הכול פשוט נוחת עלי ללא הכנה. והניתוק מהסביבה הוא כמעט טוטאלי.
נקשרתי לאיזשהו משהו ונגררתי לאיזשהי בלטה באיזשהו חדר ואיזשהו נר התחיל לטפטף עלי.
כבר הייתי מצופה והתהלכתי בתחושה שיש לי איזו יציקה על כל הגב והתחת בזמן שהובלתי לחלק השני של הסשן.
נקשרתי לגלגל הענק. ההצלפות התיזו את השעווה ממני לכל עבר.
במקביל יכולתי לשמוע קולות ואנחות מהחדרים הסמוכים שהשתלבו עם אלו שלי.
ההרמוניה של הקולות האלו הדהימה אותי. היו לי כבר אין ספור סשנים פומביים, אבל זה היה חדש. פה לא היה מדובר בקהל סקרנים של צופים שרק חסר שייזרקו עלי בוטנים, שמתפלאים, שמבקרים ואולי שופטים. הפעם כולם היו חלק מזה. כולם לקחו חלק. הרגשתי סוג של תחושת אחווה. סוג של שותפות. כאב רבות נחמת שפחות 😄 וכמובן שזה הגביר גם את הפתיחות.
ספרתי את ההצלפות בהצלחה לא רעה. גם כשהייתי עם הראש למעלה וגם הראש למטה (הגלגל הזה פשוט מדהים). גאה בכל אחת ואחת מהן. אמנם לא עמדתי ביעד אבל 350 בערך, עשו את העבודה וירדתי מהגלגל הענק בהיי נפלא היישר לתוך הזרועות של האדון שלי.
משם זחלתי עם ישבן גבוה וצבעוני לכיוון המלאכית שעשתה לי נעים בלב עם החיוך המלאכי שלה.

עכשיו כל מה שנותר לי זה להנות מהמראות סביבי, סשנים יפים בכל פינה, לבדר את האדון המדהים שלי עם הכדור ולסיים בתפילת "ברוך בורא זונות" בחדר האינטימי.

היה ערב שונה ומיוחד. ערב מהנה שהשאיר טעם של עוד.
תודה לליידי אלכס שהרימה את המקום הקסום הזה.
תודה גדולה למפיקי הערב על היוזמה ועל הארגון המופתי.

ותודה לאדון היקר והאהוב שלי שמעשיר אותי בעוד ועוד חוויות. אין כמוך בעולם!

}{

אתמול קיבלתי הודעה מהאדון שלי ללכת לישון עם כרית בין הרגליים
לפנטז שזו הרגל שלו ולאונן עליה כמו שאני אוהבת.
תוך כדי ביצוע נזכרתי באוננויות הראשוניות שלי כילדה מתבגרת.
הייתי אז לוקחת את הכרית של הספפה שלי שהייתה קשיחה יחסית ופשוט דוהרת עליה.
בשלב מסויים השתדרגתי והייתי דוחפת לה מתחת לריפוד משהו קשיח כמו בקבוק ודוהרת על החלק הקשה.
הרגשתי ממש פושעת. סוטה חולה. התביישתי אבל זה לא עצר אותי מספיק.
ואז שוב שדרוג. זנחתי את הכרית לגמרי לטובת חפץ קשיח שמתאים לחדירה וגינלית (כגון בקבוק דאורדורנט רול און של עשר שהיה לו ראש עגול כזה סימטרי ובקוטר הולם. הוא זכור לי במיוחד)
בזמן המתאים העלתי עוד את הרמה ועברתי למשהו קשיח אבל חם חי ונושם.

היום אני בטופ של הטופ עם המשהו הקשיח הזה שחם חי ונושם ומחובר לאדון שלי.
מפה אין לאן להתקדם.

אז היום אני שוב אתחיל מההתחלה עם כרית בין הרגליים ומשם ייקח לי בערך יממה בודדת לדלג מעל כל הבינוני היישר לטופ של הטופ 😄
אבל לא סתם כרית ספפה, הרגל של אדוני.

לילה טוב

~~~~~~~~~~~~



אדוני חולה (גם) על הרגליים שלך
מתגעגעת

}{

מסיבה רועשת במועדון תל אביבי ונילי
אני רוקדת לצלילי המוסיקה
פתאום אתה מתקרב אלי ומגיש לי היד שלך
בטבעיות אני לוקחת אותה ומנשקת
אתה מושך אותה ממני חזרה אליך
אני משירה אליך מבט ופוגשת עיניים רציניות
המוסיקה נעצרה, האנשים נעלמו
עכשיו זה רק אני ואתה כאן
אני עוקבת אחרי הכיוון של המבט שלך ופוגשת את הסמל על היד שלך
אתה מצמיד את הסמל הזה לסמל שעל הצוואר שלי
ואז אני מנשקת שוב
אני מנשקת את מה שאתה בשבילי
אני מנשקת את מה שאני בשבילך
אני מנשקת את החיבור הזה
נשיקה אחת
סימלית
אני חוזרת לרקוד לצלילי המוסיקה
אבל עכשיו היא מתנגנת לי מתוך הלב


*********


אדוני היה לי סוף שבוע מדהים איתך
עוד אחד מיני רבים
המשמעות של הסמלים האלו היא ענקית בשבילי
אני חיה אותם יום ולילה
אוהבת אותך אושר שלי

}{

"טוק טוק"
הכול התחיל משם
ככה פניתי אליו בפעם הראשונה לפני שנתיים
לא היה לי מושג מי נצמא מאחורי הדלת הזו, אבל משהו בי משך אותי לשם. סקרנות חריגה ובלתי מוסברת
הוא היה הפרופיל הראשון שאיתו יזמתי קשר
לא ידעתי אז הרבה. הגעתי חדשה עם הרבה פנטזיות ומעט נסיון
מעשרות הודעות נכנסות התעלמתי אבל בחרתי להתעכב דווקא על הפרופיל הזה
הבטן שלי דיברה אלי
ממש כך

וככה מצאתי את האושר שלי
את מימושה של הפנטזיה הכי גדולה שלי
להיות האישה הקטנה המסורה שמשרתת ודואגת ומספקת
לנזול מרוב אהבה והערצה
לרייר מרוב תשוקה
לכאוב מרוב טירוף
להיות עטופה תחת חסות
להיות משויייכת ומוגנת


ככה זה איתך אדוני
הבטן שלי ידעה מה היא אומרת
חולה עליך

}{

אתמול בערב אחרי שסיימתי את מטלות היום, התיישבתי בפינת העישון שלי בבית, הצתתי סיגריה ודיברתי עם אדוני היקר בטלפון.
בעודי מתלוננת באוזניו על בעיות החשמל בבית, כבה לפתע האור. יצאתי מהחדר לכיוון ארון החשמל להרים את השלטר שהנחתי שנפל וראיתי שהכול במקום. פתאום שמעתי צעדים מאחורי, הסתובבתי בבהלה ו....
ראיתי את אדוני עומד כמו מלאך ומחייך אלי!
תוך שבריר שניה הפאניקה התחלפה בהתלהבות אין סופית.

וואו אדוני כמה שמחה אתה מביא לי איתך
כמה אושר אתה גורם לי
תודה שבאת
תודה שהשתמשת
תודה על עוד לילה צמוד אליך

אוהבת אותך כמו שלא ידעתי שאפשר בכלל

}{

ליל אמש יישאר חרוט אצלי בזיכרון עוד הרבה הרבה זמן.
עיניי נחשפו למראות שלא יכולתי אפילו לדמיין. פיור מאזוכיזם בהתגלמותו.
התארחנו אצל זוג למפגש סשן משותף. הפתעה בהפקת אדוני היקר.
הסשן שלנו הסתיים כשהם עוד היו בשלבי חימום. הפעם נשברתי מהר מהרגיל והתפרקתי מבכי בין הידיים של אדוני. לפעמים זה פשוט יוצא כל כך מהר כאילו דברים יושבים להם ממש על הקצה ומספיקה לי רק לחיצה קטנה בשביל להוציא אותם. אחרי שנרגעתי יכולתי להישאר מתבוננת בהם.
היא ביקשה מאדונה שייקח אותה למימד אחר. אי שם רחוק רחוק. והוא לקח אותה לשם.
שעה ארוכה הוא מיקסם את הביצועים במגוון השוטים שעמדו לרשותו. פצע אותה לאורך ולרוחב.
בין לבין ציפה אותה בשעווה והרחיב לה את הכוס.
שרועה על הריצפה, חבולה ומדממת, המילים כבר בקושי הצליחו לצאת לה מהפה. מתוך המלמולים היה ניתן להבין שהיא מבקשת משהו.
הוא הצליח להבין מה היא רוצה, נעלם למספר שניות וחזר עם אקדח סיכות.
הסיכות נורו לתוכה בזו אחר זו. הידקו אותה לעצמה.
והיא, השתוללה והתפתלה, התמסרה לכאב והתנגדה לאינסטינקטים שלה, אלו שמנסים להגן עליה.
עד שנפלה. עד שהמפלצת שבה מצאה מנוחה אחרי שפגשה בעולמות אחרים.
דקות ארוכות היא נשארה מוטלת ומקופלת בתוך עצמה עד שפונתה לאמבטיה.
הצטרפתי אליה. כמה חמלה הרגשתי כלפיה. שטפתי אותה, סיבנתי, חיבקתי ונישקתי.
רציתי לעטוף אותה, לחמם אותה לנקות אותה מכל הכאב הזה.
אבל אלו היו רק הצרכים שלי.
בשבילה זו היתה רק ההתחלה.
חזרנו לסלון, שתינו כוס תה חם, ושוב, היא נשכבה על גבה. מחכה למנת המדיקל שלה.
ננעצו בה מחטים במקומות שאפילו קשה לי לציין. מוטב אולי שהיו נשארים אצלי בדמיון.
והיא נעלמה וחזרה חזרה ונעלמה ושוב חזרה לבקש עוד.
ביקשה וקיבלה- תפירת כוס. אין צורך להרחיב.
רק אחר כך, נדמה היה שמצאה שקט.

כל הזמן הזה בהיתי במתרחש. הייתי אמורה לתפוס לה את אחת הרגליים אבל לא היה צורך. לא היתה התנגדות.
רק ישבתי לצידה והחזקתי לה את היד. רציתי לעשות לה נעים. נעים כמו ליטופים. אבל זו רק אני.
כבר שמעתי סיפורים וראיתי תמונות באלבומים פה, וסרטונים באינטרנט. זה חלק מאוסף הפנטזיות שהמדיה חושפת.
אבל לראות את זה קורה מול העיניים, את התגובות הפיזיות והמנטאליות, זה היה שוק בשבילי.
לא הכול אני מבינה. אבל אני מבינה שיש בעולמנו הכול מהכול והצרכים הם שונים ומשונים ורמת ההבנה שלי היא לא זו שתקבע מה שפוי ומה לא, כל עוד אף אחד לא נפגע.




תודה לאדון הנפלא שלי על עוד חוויה בלתי נשכחת. אוהבת אותך.
ותודה לכם על האירוח ועל הפתיחות }{

הנה אני עולה



*****




אוהבת אותך אדוני