ליל אמש יישאר חרוט אצלי בזיכרון עוד הרבה הרבה זמן.
עיניי נחשפו למראות שלא יכולתי אפילו לדמיין. פיור מאזוכיזם בהתגלמותו.
התארחנו אצל זוג למפגש סשן משותף. הפתעה בהפקת אדוני היקר.
הסשן שלנו הסתיים כשהם עוד היו בשלבי חימום. הפעם נשברתי מהר מהרגיל והתפרקתי מבכי בין הידיים של אדוני. לפעמים זה פשוט יוצא כל כך מהר כאילו דברים יושבים להם ממש על הקצה ומספיקה לי רק לחיצה קטנה בשביל להוציא אותם. אחרי שנרגעתי יכולתי להישאר מתבוננת בהם.
היא ביקשה מאדונה שייקח אותה למימד אחר. אי שם רחוק רחוק. והוא לקח אותה לשם.
שעה ארוכה הוא מיקסם את הביצועים במגוון השוטים שעמדו לרשותו. פצע אותה לאורך ולרוחב.
בין לבין ציפה אותה בשעווה והרחיב לה את הכוס.
שרועה על הריצפה, חבולה ומדממת, המילים כבר בקושי הצליחו לצאת לה מהפה. מתוך המלמולים היה ניתן להבין שהיא מבקשת משהו.
הוא הצליח להבין מה היא רוצה, נעלם למספר שניות וחזר עם אקדח סיכות.
הסיכות נורו לתוכה בזו אחר זו. הידקו אותה לעצמה.
והיא, השתוללה והתפתלה, התמסרה לכאב והתנגדה לאינסטינקטים שלה, אלו שמנסים להגן עליה.
עד שנפלה. עד שהמפלצת שבה מצאה מנוחה אחרי שפגשה בעולמות אחרים.
דקות ארוכות היא נשארה מוטלת ומקופלת בתוך עצמה עד שפונתה לאמבטיה.
הצטרפתי אליה. כמה חמלה הרגשתי כלפיה. שטפתי אותה, סיבנתי, חיבקתי ונישקתי.
רציתי לעטוף אותה, לחמם אותה לנקות אותה מכל הכאב הזה.
אבל אלו היו רק הצרכים שלי.
בשבילה זו היתה רק ההתחלה.
חזרנו לסלון, שתינו כוס תה חם, ושוב, היא נשכבה על גבה. מחכה למנת המדיקל שלה.
ננעצו בה מחטים במקומות שאפילו קשה לי לציין. מוטב אולי שהיו נשארים אצלי בדמיון.
והיא נעלמה וחזרה חזרה ונעלמה ושוב חזרה לבקש עוד.
ביקשה וקיבלה- תפירת כוס. אין צורך להרחיב.
רק אחר כך, נדמה היה שמצאה שקט.
כל הזמן הזה בהיתי במתרחש. הייתי אמורה לתפוס לה את אחת הרגליים אבל לא היה צורך. לא היתה התנגדות.
רק ישבתי לצידה והחזקתי לה את היד. רציתי לעשות לה נעים. נעים כמו ליטופים. אבל זו רק אני.
כבר שמעתי סיפורים וראיתי תמונות באלבומים פה, וסרטונים באינטרנט. זה חלק מאוסף הפנטזיות שהמדיה חושפת.
אבל לראות את זה קורה מול העיניים, את התגובות הפיזיות והמנטאליות, זה היה שוק בשבילי.
לא הכול אני מבינה. אבל אני מבינה שיש בעולמנו הכול מהכול והצרכים הם שונים ומשונים ורמת ההבנה שלי היא לא זו שתקבע מה שפוי ומה לא, כל עוד אף אחד לא נפגע.
תודה לאדון הנפלא שלי על עוד חוויה בלתי נשכחת. אוהבת אותך.
ותודה לכם על האירוח ועל הפתיחות }{
לפני 12 שנים. 7 בינואר 2012 בשעה 23:30
