יום חמישי בערב יצאנו לראשונה לערב מיילדום.
קיבלתי הוראות והנחיות מראש מה ללבוש ואיך הוא רוצה אותי שם. זונה צייתנית בלבוש מינימלי.
תחילת הערב מינגלינג. סאביות מטופחות ומסוקסקות, ואדונים בלבוש מחוייט. גם אדם זר ולא קשור שהיה נכנס לשם בטעות היה יכול מייד להבין במה מדובר.
עוד לא עברו כמה דקות, עוד לא הספקתי להרטיב את הגרון עם מבחר המשקאות שהמקום הציע וכבר נפלטה לי מילה לא במקום והגאג יצא מהמזוודה עמוסת הציוד וחסם לי את הפה.
מצאתי את עצמי מתחבאת בצד, נלחמת ברוק שלי שלא ינזל לו החוצה ללא הצלחה יתרה.
נשמתי לרווחה כשהאדון שלי שחרר אותי מזה. לתומי חשבתי שהוא גילה אמפטיה כלפי הקושי שלי. אבל מפיתום 😄
את הגאג החליף כיסוי עיניים. אין דבר שיותר מלחיץ אותי מכיסוי עיניים. זה גוזל ממני את שארית השליטה שיש לי. חוסר האפשרות לדעת מה מצפה לי, מאוד מפחיד אותי. אין לי אפילו את השניה הזו להתכונן למה שעתיד לבוא. הכול פשוט נוחת עלי ללא הכנה. והניתוק מהסביבה הוא כמעט טוטאלי.
נקשרתי לאיזשהו משהו ונגררתי לאיזשהי בלטה באיזשהו חדר ואיזשהו נר התחיל לטפטף עלי.
כבר הייתי מצופה והתהלכתי בתחושה שיש לי איזו יציקה על כל הגב והתחת בזמן שהובלתי לחלק השני של הסשן.
נקשרתי לגלגל הענק. ההצלפות התיזו את השעווה ממני לכל עבר.
במקביל יכולתי לשמוע קולות ואנחות מהחדרים הסמוכים שהשתלבו עם אלו שלי.
ההרמוניה של הקולות האלו הדהימה אותי. היו לי כבר אין ספור סשנים פומביים, אבל זה היה חדש. פה לא היה מדובר בקהל סקרנים של צופים שרק חסר שייזרקו עלי בוטנים, שמתפלאים, שמבקרים ואולי שופטים. הפעם כולם היו חלק מזה. כולם לקחו חלק. הרגשתי סוג של תחושת אחווה. סוג של שותפות. כאב רבות נחמת שפחות 😄 וכמובן שזה הגביר גם את הפתיחות.
ספרתי את ההצלפות בהצלחה לא רעה. גם כשהייתי עם הראש למעלה וגם הראש למטה (הגלגל הזה פשוט מדהים). גאה בכל אחת ואחת מהן. אמנם לא עמדתי ביעד אבל 350 בערך, עשו את העבודה וירדתי מהגלגל הענק בהיי נפלא היישר לתוך הזרועות של האדון שלי.
משם זחלתי עם ישבן גבוה וצבעוני לכיוון המלאכית שעשתה לי נעים בלב עם החיוך המלאכי שלה.
עכשיו כל מה שנותר לי זה להנות מהמראות סביבי, סשנים יפים בכל פינה, לבדר את האדון המדהים שלי עם הכדור ולסיים בתפילת "ברוך בורא זונות" בחדר האינטימי.
היה ערב שונה ומיוחד. ערב מהנה שהשאיר טעם של עוד.
תודה לליידי אלכס שהרימה את המקום הקסום הזה.
תודה גדולה למפיקי הערב על היוזמה ועל הארגון המופתי.
ותודה לאדון היקר והאהוב שלי שמעשיר אותי בעוד ועוד חוויות. אין כמוך בעולם!
}{
לפני 12 שנים. 11 בפברואר 2012 בשעה 22:02
