אפקט פרפר התעתוע

יש לי חדר בבית שמשמש לי חדר עישון. אני מבלה בו שעות עם הניקוטין ושאר מרעין בישין. שם, בין 4 קירות לבנים, 2 חלונות, כסא בודד, שידה קטנה עם מאפרה ושאר אינסטרומנטים, אני מנהלת ישיבות דרקטוריון עם עצמי, ומפליגה לאין ספור עולמות שונים ומשונים.
לפני כחודש, המנורה שהייתה בעייתית כבר הרבה זמן כבתה סופית. בית המנורה נרקב לגמרי ודורש החלפה מהיסוד. בנתיים השתמשתי בנרות להאיר לי את החדר, וזה די מצא חן בעיני.
לא טרחתי לתקן כלום, פשוט התרגלתי לשבת לאור נרות. זה התאים לי למצב רוח.
באיזשהו שלב נגמרו לי נרות השבת (השטוחות האלו) ועברתי למה שהיה זמין בבית - נרות חנוכה. בחג האחרון קניתי חבילה והדלקתי בדיוק בערב הראשון וזהו. מסתבר שהנרות האלו מאירים הרבה יותר טוב מאחרים ושהמתקן הכי נוח ובטיחותי להם זה החנוכיה, עד כמה שזה לא סקסי....
עשיתי חשבון שאם בחבילה מלאה יש 44 נרות, שנר אחד נשבר לי, ושנכון לעכשיו נותרו עוד 5 נרות, זה אומר שהשתשמשתי ב- 34 נרות.
ואם אני כל פעם מדליקה 2 במקביל, ואורך חייו של נר חנוכה דולק הוא 43 דקות (בדוק), ונניח שאני כבר כשבועיים יושבת לאורם, יוצא מכך שאני מבלה בפוזה המלנכולית הזו ממוצע של כמעט שעה כל יום.
כמעט שעה בלי טלויזיה, בלי מחשב, בלי שום הסחות דעת, לאור נרות שמשמשים גם לאוירה, גם לתאורה וגם סוג של שעון חול, שמזכיר לי שכבר מאוחר ושמספיק להיום.