סוף השבוע החל באותו מרתף תל אביבי גותי, חשוך, עמוס מבטי זימה. אני הולכת אחרי אדוני עם ידיים אזוקות וראש משוחרר ממחסומים. גאווה ואושר מציפים אותי על מקומי בעולם הזה, ואני רוצה לצעוק את זה, שכולם ישמעו, שכולם יידעו. כשמילותיו פוקדות עלי לחשוף את גופי, אני בולעת אותן בשקיקה, מצייתת ומיישמת. אני נחשפת לעיני קהל זר, לעיתים רוקדת, לעיתים מוצלפת, לעיתים מושפרצת, ותמיד מאושרת. נהנת מהרעיון שמסתכלים, מתחרמנים, מתפלאים, ומבינים מה ולמי אני.
ערב אחרי, עוד חוויה. גם הפעם ראשונית. מפגש סווינגרס בדירה תל אביבית צפופה בארבעה זוגות. אני ואדוני מציגים להם את מהותי. עיניהם הוניליות ההמומות משעשעות אותי, ומורחות לי חיוך מסופק על הפנים. תחת חסותו של אדוני, אני נותנת חיים לעוד כמה שדים וזורמת בלי להתבלבל עם מה שהמקום מציע לי. אדוני משגיח, שומר על קשר עין וגוף וצובע לי גבולות בשקוף.
הייתי קצת מופתעת לגלות עד כמה ונילים גם יודעים להנות.
וזאת אני, הצנועה, הביישנית, ששנים העדיפה מכנסון על בקיני, שמעולם לא חוותה מגעה של אישה, שמעולם לא בלעה לבעלה לשעבר, שלא הייתה מוכנה להתנשק ברחוב, שלא תלבש מיני אפילו צנוע לעבודה, שמקסימום מאוננת עם זרם של טוש באמבטיה. אני נהנת מאני אחרת.
השייכות המוחלטת לאדוני, שתמיד שומר, משגיח ודואג, היא שמאפשרת לי את החופש המושלם הזה.
אני פשוט פורחת תחת האור שלו.
לפני 14 שנים. 23 באוגוסט 2010 בשעה 22:56
