זה זמן לא מבוטל שאני צועדת, ללא יעד מוגדר. נושאת עמי את כל שאני זקוקה לו, ואפילו כמה דברים שלא. הג'ונגל סביבי סבוך וצפוף ולא תמיד מוצאים את הדרך בינות לענפים הקוצניים.
השמש משחקת מחבואים עם העננים, ובכל פעם שהיא נעלמת נראה כאילו כל העולם נעלם יחד איתה. בינות לחופות עצי הענק רק מעט אור חודר. יש לא מעט אור סביבי. הוא עוטף אותי באהבה גדולה ושומר עלי, גם מעצמי.
צועדת, מצ'טה חדה בידי. בתנועות אלכסוניות מפלסת דרכי אל עובי יער העד, מעמיקה והולכת. המסע מתיש וארוך, והסכנות סביב רבות מספור. אף על פי כן אין ביכולתי לעצור. משהו מושך אותי. לוחש באוזני - המשיכי.
האוויר הדחוס עומד במקום. זבובים ויתושים רוחשים סביבי ללא הרף. מזמזמים. מציקים. גם תנועות הנפת המצ'טה לא מספיקות בשביל לסלק אותם מעלי. לעתים נדמה לי כי חלק גדול מהם מתקיים רק בדמיון שלי. אולי זה באמת נכון. מי יודע.
תנועת אויר קלה מבשרת על שינוי. אני מרימה את מבטי ורואה מולי קרחת יער קטנה. כמה עצי עד נפלו על צידם ואדמת היער החשופה מכוסה צמחיה עשירה מנוקדת בפרחים צבעוניים בכל גודל וצבע. המצ'טה מאופסנת בחגורת מכנסי, נוחה להישלף לכל מקרה. נושמת מלוא ריאותיי אויר צח ומוסיפה להביט קדימה. עליה קטנה ואני מוצאת עצמי עומדת אל מול בריכת מים.
אלו מים כחולים-ירוקים. עמוקים. כהים. מתוקים. מושכים. בוהה כלא מאמינה בנס הזה שנפרש למולי.
רוצי אל המים, הסירי את מטענך ובגדייך וקפצי פנימה.
המים קרים וההלם מכה בי בין רגע. מכווץ את ריאותיי ושריריי. מקשה על הנשימה. ידי ורגלי מכות במים בלא רחמים אך אינן מוצאות אחיזה. משהו זז מתחת לגלים שהכיתי. משהו חלקלק ומחוספס. קטן וגדול. נושך ומושך אותי פנימה. עמוק. כמעט וטבעתי כשההבנה כי טרם קפצתי פנימה הולמת בי באחת. זה הכל בראש.
נישמי.
ניגשת אל שפת המים. מסירה נעליים. טובלת קצה אצבע הססנית לבדוק את המים. מתרגלת למגעם. מתיישבת על סלע וטובלת רגלי עד ברך. בוחנת בעיניים סקרניות את פני המים. משליכה חלוקי אבן פנימה ובודקת אילו יצורים מסתירים המעמקים.
לפני שאפקיר עצמי אל התהום.
לפני שאקפוץ, או שמא אחליק, אתמוסס, אל תוכם.
