לפני 10 שנים. 1 בדצמבר 2013 בשעה 14:35
כבר כמה זמן שהלכלוך נערם.
שערות של אבק נאספות בפינות, מתגלגלות מתחת לספה ועורכות פגישת מחזור מאחורי האסלה.
טיפות טיפות נקוות על הרצפות. משחירות עם הזמן, מעמיקות אחיזתן. חקלן דביקות, חלקן רכות. נדבקות לרגל הדורכת, לא עוזבות.
פירורים קטנים וגדולים נאספים על השולחן והדלפק. חוגגים. מזכירים נשכחות מימים שעברו, מאתמול, משלשום.
חתיכה של סלט נדבקה לפינה, מסתתרת בחושך, מרקיבה לעצמה.
על החבל מתנפנפים כבר ימים חבורה של בגדים, יבשים, נואשים. בסלסלות הכבסים נערמים, נשפכים. מסריחים.
בכיור נערמים הכלים עד בלי די. כפיות ומזלגות מוריקים בתחתית, שאריות ארוחה נדבקים למרית.
המטאטא ביד אחד, coldplay באזניים. אחר כך המגב, הסמרטוט. הכבסים מתמיינים, מסתובבים, מתייבשים. הכיור מתרוקן.
ארוחה חדשה מתבשלת לאט.
הבית נקי, ריחני, נעים.
גם אני רגועה.
הנרות מחכים.
