לפני 10 שנים. 28 בינואר 2014 בשעה 21:22
הזמן נזל כל כך מהר בחריצים שבין לוחות השולחן. המחוגים נראו סוריאליסטים והעולם חזר להכות על החלון. נקישות העקבים הצפופות והתנעה אחת מהירה לקחו אותי משם מהר מדי, מוקדם מדי, חסרה מדי.
עד מחר.