לפני 10 שנים. 2 במאי 2014 בשעה 13:03
"קנית את זה רק בגלל החבלים" הוא אומר לי ואני מהנהנת. מחייכת. לא מצליחה להבין ממנו אם זה טוב או רע, בעיניו. זה לא משנה לי. לדעתי זה יפה.
"את באמת אחרת" הוא אומר לי באוטו בדרך חזרה. שוב החיוך הזה. כן. אחרת, אחרי. רגועה. מחוייכת. סבלנית, קצת יותר. "זה באמת צורך משמעותי" הוא אומר ונדמה לי שבפעם הראשונה הוא גם מרגיש שזה נכון.
מבטיחה לספר קצת יותר על ה"למה". בגבולות הסביר.