לפני 9 שנים. 19 באוקטובר 2014 בשעה 11:06
1996
כביש צר, מפותל, ארוך ומשופע גבעות מוביל אותנו לחוף ים פסטורלי.
מכונית ירוקה קטנה אחת ושתי חברות נפש.
שיר שמתנגן ברדיו מושר בשני קולות, השני מזייף נורא.
1998
חדר חשוך, הרבה סאקי וערכת קראוקה מתקדמת.
אותה היבשת רק בצד השני לגמרי שלה, אותן חברות ואותן נפשות בדיוק.
היא, שוב, מתלוננת שאני נורא מזייפת. וצועקת, גם.
2014
מחלף על כביש מהיר, עקלקל ורטוב.
מכונית ישנה אחת, ורק אחת מאיתנו באוטו, הפעם.
כשהשיר מתנגן היא לידי, שרה קול ראשון לקול השני הזייפני, שלי.
הפעם היא לא יכולה להתלונן.
המכונית דווקא כן, היא מחליקה קצת על הגשם הראשון ומשתיקה אותי.
רק לכמה שניות.
הפעם האחרונה שנפגשנו היתה קצת לפני
יום ההולדת שלי
הקשר עם איש המילים שלי היה ממש בחיתוליו
אנחנו צריכות סושי, שוב
לדעתי