ושוב, מתוך בליל הגברים שהכרתי כאן והכניסו אותי לייאוש ה"בחיים לא אמצא מישהו" צץ לו בחור מקסים, שגם אם אינו בדיוק relationship material הצליח לעורר בי דברים שחששתי שנעלמו כבר מזמן.
ובעיקר - להבין שהבעיה לא אצלי. לא באמת. וכשמגיע מישהו שכייף איתו, אז כייף. סטוץ או לא, למי אכפת. כייף.
וואוו - איפשרתי לעצמי לכייף! הישג נאה ומרשים במיוחד.
אז השיחה קולחת, וצוחקים, ונוגעים, ונעים, וכואב, ואפילו קצת מדי (בכל זאת שכבות החלודה שהצטברו עלי והחריקות של הצירים מכובדות ביותר).
והוא מתלהב מהגוף שלי (אויב מספר אחד שלי)(ברצינות), ומחמיא לי ללא הרף. ואומר מלא מלא דברים נעימים ונחמדים שעושים לי הרגשה ממש טובה.
ומכאיב לי טוב.
ומזיין טוב.
וממש משתדל להגמיר אותי (זה היה מעולה, אפילו שלא הצלחתי. אוח!).
ומאכיל אותי (חינמים, מאוד נחמד מצידו), ומשקה אותי (מים, אני נוהגת הביתה), ועושה לי מקום לרגליים.
כייף!
מעניין כמה זמן יחזיק החיזוק הזה
ומתי אתחנן לחזור למנה נוספת :)