תקשיבו לזה. תענוג מיוחד. מאש אפ משולש מעולה
מגיעה למשרד של הזהוב בפעם השלישית.
מתיישבת ליד השולחן הקטן, הוא מסדר רגע משהו מאחורי ולפני שהוא מתיישב שואל בבנאליות "מה שלומך?".
מפל. מפל של דמעות ובכי חנוק.
הוא לא מופתע.
כבר בפעם הראשונה אמרתי לו שאני בכיינית גדולה.
ופה אנחנו מתעסקים בחולשה הכי גדולה שלי, כנראה.
"את נראית לי על הקצה. את צריכה חופש. יומיים לבד. קדימה"
למחרת כבר הזמנתי חדר לשני לילות.
שני לילות, שלושה ימים.
של לבד.
אורזת בגדים, ספר, לפטופ, כלי רחצה, ויברטור. כל הדברים שממש חייבים.
תוך כדי תוהה מה אעשה, שלושה ימים, לבד.
בלי כביסה. בלי לבשל. בלי לדאוג לאף אחד. בלי להתחשב באף אחד.
בטח אשתגע.
לא נסעתי לבד לשום מקום מאז תאילנד במאה הקודמת.
וגם שם טיילתי עם אנשים שפגשתי ביום השני, ולא לבד, בכל הטיול.
יום לפני אני אצל היפני.
הוא דוקר אותי בכל הגוף.
מחבר אלקטרודות חשמליות למחטים.
מקפיא אותי עם קרח.
מבלבל את המרידיאנים שלי בכל דרך אפשרית.
"את צריכה לנשום. אויר, את צריכה אויר"
עם מזוודה ארוזה ומצרכים בשקיות נוסעת.
עוצרת בדרך בשמורת טבע קסומה, קוראת תחת עץ דולב מרשים כשגשם של עלים מזהיבים נוחת עלי מלמעלה.
נושמת. מרגישה איך האויר מגיע עד קצות הבהונות.
מטפסת לנקודת תצפית.
בשלושת-רבעי הדרך אני קולטת שהברך, שבחודשים האחרונים כאבה כמעט ללא הרף, לא כואבת בכלל.
שקצת קשה לי איתה במדרגות, אבל כל השאר לגמרי בסדר.
בערב, אחרי שסידרתי הכל למקום בחדר, יוצאת לטיול בסמטאות. הרבה עליות. הרבה ירידות.
הברך לגמרי בסדר.
שולחת ליפני מלא חיוכים.
בבוקר החדש מטיילת שוב, הפעם ליעד מרוחק יותר.
מתחילה להרגיש את האויר אחרת.
מטיילת. לבד. בלי מוזיקה באוזניות, אפילו שהן היו שמחות להיצמד לי לאוזניים.
ארוחת ערב על המרפסת מול סופת ברקים.
טבילה בג'קוזי עם ספר.
סרט פורנו לא רע בכלל עם שתי אורגזמות טובות.
כוס יין וגבינת עיזים.
עוד יום כמעט נגמר.
זה היה רעיון מעולה.
בכלל לא השתגעתי.
או השתעממתי.
מרגישה כל כך הרבה יותר טוב.
לבד...
מי היה מאמין :)
שלושה ימים זה נהדר
בשביל הפעם הראשונה
בפעם הבאה, שבוע
זהו
נגמרה ההתדרדרות
מעכשיו מתחילים לטפס!
