סופרת קרונות. שלישי מהסוף, הוא גם שלישי מההתחלה. בדיוק באמצע.
עולה (גוררת את עצמי, יהיה מדוייק יותר) ומתיישבת באמצע.
יש עוד כמה דקות עד שהגלגלים יכנסו לתנועה, בינתיים הקרון כולו שלי.
מוציאה את קורמאק מקארתי ומתחילה לקרוא.
הכל מטושטש לי.
סוגרת. מחברת אוזניות. נותנת לשירים ללוות אותי תחנה או שתיים.
פותחת שוב. עדיין מטושטש.
פאק איט - צריכה לזכור לארוז משקפיים בפעם הבאה.
מה נהייה ממני?
בכיוון ההפוך, כמה שעות קודם, מספרת לאחי הקטנצ'יק על השרלטנהילרית והרפלקוסם שראיתי לאחרונה.
משווים חוויות ברכיים דפוקות - פאק משפחתי עצוב במיוחד.
יש לו, ולשני, פור של כמה שנים עלי, אפילו שהם צעירים יותר.
יש משהו מנחם בלמצוא אחים לצרה - גם אם הם אחים מלכתחילה.
אנשים נאספים אל הקרון שלי, מרעישים.
מגבירה את העוצמה ושוקעת אל תוך הצעיף והרעש.
ארסנל העוזרים והתומכים שלי מתרחב.
את מה שהחיים לא נותנים לי אני קונה בכסף לא שלי.
נזכרת בשיעור מהבוקר. איזה פרופסור מדופלם מסביר תיאוריות של פתרון בעיות.
מדבר על חשיבה יצירתית בפתרון בעיות.
על בעיות בפתרון בעיות.
על זרם תודעה.
זרם תודעה למול חשיבה יצירתית.
מה אני עושה עכשיו? זורמת? יוצרת?
לפעמים הבעיה בפתרון הבעיה הוא בהגדרת הבעיה עצמה.
מה הבעיה שלי?
אם אצליח להגדיר אותה, זה יעזור לי לפתור אותה או רק ימסגר לי אותה לא נכון?
ויוגה טיפולית? חבל שהשיעור מלא ואין לנו מקום.
אולי נמצא מסגרת אחרת.
צריכה לזכור לחפש אחרי שאסיים עם הפסיכ' והסוסים. מה עוד שכחתי? אה, נגר ושיפוצניק, גם.
מתמסרת לזרם התודעה ולפלפלים האהובים שלי שתמיד יודעים לקחת אותי למקומות טובים.
לו היו הם שם, בפסטיבל, כבר מזמן היו לי כרטיסים וחדרים. מצידי לישון בשק"ש ברחוב ,רק תנו לי להתעטף בהם לכמה שעות של חסד.
This is my time
This is my tear
החיים מצפצפים לי, הגעת לתחנה שלך.
זמן לצאת החוצה ולנסות שוב.
להרים את עצמך מחדש.
לבנות שוב את מה שנהרס.
לחזק יסודות רעועים.
בעצמך, של עצמך.
תפסיקי להתווכח עם המציאות ולהילחם בזרם.
זה הזמן שלי.
זה הקרע שלי. הדמעה שלי.
שלי.