בימי החורף של שנה מסויימת בניינטיז הייתי פעיל במיוחד באיזה דירת זיונים ברחוב רייך בתל אביב , זה יוצא ליד כיכר מסריק (ותמיד הצחיק אותי לעבור ליד הבניין ברחוב רייך מספר 3 ....)
ככה כמעט כל שבת חורפית בסביבות 1600 הייתי מגיע לקפה "תוצרת הארץ" , מתבונן בברווז המוזהב ובקלפטר שהיה יושב שם כבר אז תשוש עצוב מעשן ,בודד לבדו , שלום שלום מה שלומך וכאלה ....אף פעם לא חייך , אולי בדל של חיוך כזה לעיתים.
אותו סיפור היה גם עם גאון אחר שמוליק קראוס אבל זה בפעם אחרת....
לא הבנתי איך זה שאני יושב ליד הנדריקס ליד קלפטון ליד גילמור הישראלים מנסה לצחוק איתו (להציע לו שאכטה....תמיד סרב) לפטפט לעודד וזה לא מצליח לי , ותמיד זה ביום סגריר כשכולם בבתים ועצוב להיות לבד בחוץ בלי חברים מוצף במחשבות כאלה ואחרות , ראבאק איך זה קורה .....
ואז הייתי עולה לאורגיה בדסמית מסוממת ופרועה במיוחד בדירה של יודית , בלי גבולות הכי מהולכלהולית ומלאנכולית שיש עם המוני ישראל בכל חדר ובג'קוזי שעל הגג
לא הצעתי לקלפטר לעלות מעולם , מי יודע אולי זה היה משמח אותו
