כשהחושך מאיר לנו את הלילה.

תמיד לפני פגישה ראשונה עם מישהי אני מחייך.

יש רגע מסויים שאני ממש מחכה לו.

הרגע שבו היא פתאום מבינה שאמרתי לה את האמת, האסימון נופל וממש אפשר לשמוע את הקליק הזה.

מאותו רגע היא מוותרת על רושם, נעלמים לה הפחדים והחששות, מאותו רגע היא נכנסת למוד של טורפת, טורפת את החיים והרגע. 

יש כמו הבנה ושמחה פנימית על המעמד, ורצון ויכולת לקבל כל מה שרק אפשר.

לאחת זה מרגיש כאילו היא נכנסה למיטה עם סופרמן, לשניה זה כאילו יש לי הרבה ידיים, כמו תמנון, השלישית תחשוב שלזין שלי יש GPS פנימי לנקודת הג’י שלה, אחרת תחשוב שאין יותר אהבה ממה שקורה ביננו. אחת תחשוב שיש בחוץ זיקוקים, ואחרת תיתן לנשמה שלה לצאת מהגוף כדי למחות לנו כפיים.

יהיה חיבור מושלם.

רגע שיא.

ואחרי שכל הסערה תנוח לה בתוכך, את תשמעי ממני אחד המשפטים הבאים.

עוד סיבוב? 

איך את רוצה לגמור עכשיו?

ואם תגידי לי שהייתי הכי טוב שלך. 

אז אני אבטיח להשתפר.

ואקיים את זה!