סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כשהחושך מאיר לנו את הלילה.

Something about a little box with a mirror and a tongue inside
לפני 3 חודשים. 25 בדצמבר 2023 בשעה 22:26

וזאת בעיה חמורה.

 

הן טובות גם לפני שאנחנו מכירים. אבל הן משתפרות בהכל תוך כדי.

כאילו הן מתקלפות מהמון דברים שהן לא אוהבות בעצמן.

 

אני לא רוצה להיכנס לפרטים.

רק אומר ש... זה כמו התמונות האלה של לפני ואחרי שאתה בטוח שסתם שיחקו בהן עם פוטושופ.

 

ואני לא רוצה לקחת קרדיט על זה.

האמת שזה אפילו מדאיג אותי מאוד.

 

לא מדאיג אותי החלק של הן יתקדמו בחיים, את זה אני אוהב.

 

מנקר בי החשש שהן לא איתי כי הן רוצות להיות איתי...

אולי הן איתי כי הן אוהבות את עצמן יותר ככה...

 

(מצב שאני חייב לעשות משהו עם הנרקיסיסטיות הזאת!)

 

לפני 5 חודשים. 26 באוקטובר 2023 בשעה 21:03

כשהייתי צעיר למדתי משהו מאוד חשוב.

 

1. אני אספק את החרמנות שלי. גם כשהיא לא נגמרת אף פעם.

2. אני לא אתפשר רק כי אני חרמן.

3. אני יכול גם 1 וגם 2.

 

ואז הגעתי לכלוב.

 

ואני פאקינג יכול לספור על אצבעות יד אחת וישארו לי כמה אצבעות פנויות, 

את הפעמים שהמאמץ הצדיק את עצמו.

 

 

לפני 7 חודשים. 27 באוגוסט 2023 בשעה 7:36

המכנסיים המחוייטים לא מצליחים להסתיר אותו.

אז אני מכניס אותו מתחת לחגורה.

ומזל שיש לי חולצה מכופתרת שמהודקת בתוך המכנס, כי הוא בולט החוצה מתחת למכנס מעל גובה החגורה ומתחת לחולצה.

 

אני לא באמת יכול לעמוד ללחוץ למישהי או למישהו את היד בכניסה למשרד שלי.

אז אני מחכה ליד השולחן שלי, לוחץ את היד ומעיר מייד משהו על הנוף מהחלון, כדי שיביטו החוצה, לא ישימו לב.

ואני מייד מתיישב מאחרי השולחן העץ הגדול. 

 

אני מצליח להתרכז.

וכאילו יש חוצץ ענק מעץ שמאפשר לי לעבוד, מי שמולי גם לא שם לב.

 

אבל אני בודק מדי פעם, ממתין שישעמם לי מספיק והוא ירגע.

ברגעים כאלה, חלקים משעממים בעבודה זה הכי שווה, גם נשים מבוגרות מדי, או גברים.

הכל תורם להתרגעות.

 

רק שאני דפוק בראש, וכל כמה דקות עולה לי בראש מחשבה סוטה.

מישהי, הרגשה מסויימת בתוך סשן, פטמה, דגדגן או סתם חלק אחר בגוף.

ואז אני שוב בבלאגן.

 

אבל יש לזה גם צד חיובי, אנרגיה מאוד חזקה שצפה בחדר סביבי.

הצד שמולי חושב שזה כריזמה, אני יודע שזה משהו אחר לגמרי.

 

 

 

 

 

 

לפני 7 חודשים. 26 באוגוסט 2023 בשעה 22:09

ואיזה מזל שזה ככה.

 

הריח של ביטחון עצמי, מתוק כמו וופל בלגי חם שמפעפע ולוהט.

נמרח סביבי ומשאיר עקבות בכל מקום.

 

הצבע של הביטחון עצמי, כמו זיקית, רק הפוך, גורם לסביבה להתאים את עצמה אלי.

ואז משנה הכל כדי שאבלוט.

 

הטעם של ביטחון עצמי, כמו גרגיר קטן של מלח בים של קרמל מתוק.

מעיף לך את בלוטות הטעם אלי.

 

זה כל כך לא הוגן.

אבל אז מה, ככה טוב לי.

לפני 7 חודשים. 14 באוגוסט 2023 בשעה 21:06

קריספיות ומהבילות.

 

יש נשים שהן סגולות כמו גשם, בשלות כמו יין.

משכרות ומרטיבות.

 

יש נשים שהן כמו מחלת נפש, מעירות בך טירוף.

ממכרות ומפרקות.

 

יש נשים שאני רוצה יותר, יש נשים שאני רוצה הרבה יותר, ויש נשים שאני הכי רוצה.

ויש נשים שפשוט לא יקרו אף פעם.

 

מתישהו אני אלמד לתת לנשים לבחור אותי.

מתישהו אני אבין שאני לא מבין.

מתישהו יגמר לי הכוח.

 

או שהכל ישאר אותו דבר, ואני אמשיך לקנא בעצמי ולהתבאס כשאני ניזהר.

 

 

לפני 8 חודשים. 27 ביולי 2023 בשעה 15:10

ובכל זאת כמו נרקומן שמחפש מנה כולנו משוטטים לנו כאן.

גם כשאסור, כשאין טעם.

סתם כמו הזויים שוב ושוב נופלים לאותו בור כואב. 

כאילו בכוח בוחרים את האדם היחיד שיכול לסדוק לנו איברים פנימיים.

 

וזה לא שאין סימני אזהרה.

 

זאת לא טעות, לא בחירה לא נכונה.

 

המחירים ברורים, הטיפשות גם.

 

אז עכשיו ברגע של צלילות, כשאני לא בשום בור, כשהלב שלי בריא.

 

אני שוב כאן.

 

דביל.

 

 

 

 

לפני 8 חודשים. 16 ביולי 2023 בשעה 20:45

בלי לחשוב על נחיתה.

 

לעוף על החיים

בלי לתכנן לאן בכלל.

 

לעוף על החיים.

בלי מחירים או מחשבה.

 

לעוף על החיים.

בלי לעצור לנשימה.

 

לא צריך יותר מזה, לא צריך גם תמיד.

לעוף על החיים זה לאהוב את עצמך.

ואני, אני תמיד היייתי טוב בזה.

 

אבל אז פתאום צריך לנחות, או הגעתי לקצה העולם, קיבלתי את החשבון והמוח התעורר.

ואני צריך לנשום.

 

ובקצה העולם, כשקשה לי לנשום, החשבון מטורף ואני יודע שאתרסק, שם, בדיוק שם, אני חושב על איך אני הולך...

לעוף על החיים מחדש.

 

לפני 8 חודשים. 14 ביולי 2023 בשעה 14:48

 

אני לא באמת רוצה לפרט, אבל באמת שיש לי יותר מדי.

בכל תחום שרציתי, בכל תחום שאפשר, גם בתחומים שלא מגיע לי.

בכל תחום שאני מכיר, כמעט.

ועדיין אני לא שבע.

 

וזה לא שחסר לי הכמעט, ואני גם לא מתבכיין או מנסה להשוויץ, רק מנסה להבין.

להבין מה אני עושה עם זה.

להבין את עצמי.

אבל האמת שרוב הזמן אני מוותר על להבין, וסתם נהנה מהכל.

 

יש לי מצב של טורף, מצב של אוהב, מצב מחובר, ומצב נהנתן, ואני הכי טוב בלחבר אותם יחד עם הבת זוג הנכונה.

רק שזה לא משהו שאפשר לחיות איתו, זה לחיות בעוצמה גבוהה מדי.

אז אני צריך לחלק את זה, לתת כל פעם חלק אחר בי, לתת חלק אחר לכל אישה.

או לתת הכל לאחת, אבל רק לזמן מאוד מוגבל וקצר. ואחר כך מנוחה ממני.

כי אין מישהי שיכולה לחיות עם האנרגיה הזאת לאורך זמן.

 

אז זאת הברכה שלי, וזאת הקללה שלי.

ואני לא מחליף אותה עם שלכם.

 

יותר מדי זה השחור החדש!

 

 

 

 

 

 

 

לפני שנה. 26 במרץ 2023 בשעה 2:03

אז אני לא מתחיל לכתוב אותו עד שהראש שלי נקי.

 

בייחוד שאני עדיין על שולחן בבר שאני לא מכיר עם כל מיני גרמניות שיודעות שאני סוטה.

 

 

 

 

לפני שנה. 25 במרץ 2023 בשעה 12:59

והכל התחיל תמים לגמרי.

 

זה התחיל בזה שלא היה להם מקום עבורי במסעדה שאני מחבב ושלא הזמנתי בה מקום שבועיים מראש, ומארחת שמחייכת בחזרה כשיודעים לענות לה.

 

בהתחלה היא הושיבה אותי בבר, ואז פתאום באה להעביר אותי למקום אחר כשהיא מתנצלת נבוכה.

אמרתי לה שזה בסדר, התמורה הוגנת, והיא לא התאפקה ושאלה מה התמורה...

 

המבט הזה שלך, אחלה תמורה, מוכר לי משהו.

אתה בשניות קולט את זה שהיא יודעת שאתה יודע.

 

 

ואז הגיעו 2 צייסים, ואני לבד.

אז אמרתי למלצרית שיש לי בעיה שתקרא רגע למארחת.

 

וכשהיא הגיעה ושאלה מה הבעיה, אמרתי שאני יכול לענות על זה, אבל היא באמצע העבודה.

הפנתי מבט לכיוון הצייסר ואמרתי לה ש... אני לא שותה לבד, אז אפשר עכשיו, אפשר מאוחר יותר.

ובגדול אני בעד גם וגם.

הצייסר עף, המבט נשאר, ואני, תמים שכמוני, מייד הבנתי שהולך להיות לי ערב מעניין.

 

 

מכירים את זה שפתאום אתם מגלים שגם למקומות מוצלחים יש ספיקאיזי...

אנשים שנכנסים למסעדה, אבל בעצם לא יושבים בשום מקום. אני בטעות שמתי לב לזה כשהגיעו 2 נשים עם דלקת ריאות קשה.

תמים שכמוני.

 

קיצר, מלצרית שוב, ותקראי למארחת.

והפעם כשהיא מגיעה אני לא שואל, אני מנומס, אבל פשוט אומר לה, כמו שהיא רגילה.

אני חוזר עוד שלוש שעות, את תסדרי לי מקום בספיקאיזי.

ותצטרפי.

 

היא מלמלה משהו שלא ממש הקשבתי לו. בדיוק עברה לי בראש מחשבה על זה שבטח האצבעות שלי יהיו בתוכה גם בתוך הבר שם.

 

מזל שאני ילד טוב ירושלים.